פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אמריקה - על המועמדת לבית המשפט העליון

      אפשר רק להתקנא בימים אלה באבות האומה האמריקאית שהמציאו שיטה משלהם, המחזיקה מעמד גם לאחר כ?240 שנים, למינוי שופטים לבית המשפט העליון.

      שם, בארה"ב, לאחר פרישתו של שופט מכס השיפוט העליון או לאחר הסתלקותו מן העולם, ממנה הנשיא את השופט החדש. אולם רק לאחר אישור מליאת הסנאט ייכנס השופט החדש להיכל השיש הבוהק, ויצטרף ליתר שמונת חבריו.

      מה שמבדיל בין שיטת מינוי השופטים אצלנו לבין הנוהל הנהוג בארה"ב זה בראש ובראשונה הפומביות של הליך המינוי. בארה"ב מדובר בהליך הכרוך במרוץ מכשולים שהמועמד לכס העליון חייב לעבור. לעיתים בהצלחה, ולעיתים הוא יוצא מאולם הוועידה כשהוא מושפל לאחר ימים של חקירה נוקבת, חושפנית, אפילו אכזרית. בארה"ב אין סודות בנושא זה: כל "סודותיה", אם יש כאלה, של המועמדת החדשה לבית המשפט העליון, אלנה קגן, ייחשפו לעיני כל האמריקנים. לא בדלתיים סגורות נערכות ישיבות השימוע ולא בחדרי חדרים. הכל מתקיים, כנהוג באמריקה, לעיני מצלמות הטלוויזיה ובשידורים ישירים, שבהם "מפשיטים" חברי ועדת המשפט של הסנאט את המועמדת. תחקירני הוועדה מגיעים לקראת הדיונים כמעט לכל התבטאות, לכל פיסת נייר, שלא לומר מסמך משפטי כזה או אחר, שיצא תחת ידיה של אלנה קגן, לאורך הקריירה המזהירה שלה כאשת חוק ומשפט.

      כל דבר שאמרה נבדק ונחקר. ולכן, כאשר הודיע הנשיא ברק אובמה כי הוא מציג את קגן כמועמדת שלו לשפיטה, גם יהדותה - היא חברה בזרם הקונסרבטיבי - עלתה לכותרות. וכאן, יש לציין, כי יהדותה עלתה לדיון דווקא באורח מכפיש: הפרשן השמרני, פט ביוקנן, הסולד מכל מינוי של מי שנחשב "לא אמריקני" לדעתו (היספני או יהודי, למשל), כבר הציג את השאלה הבאה: כיצד ייתכן ש?33 אחוזים משופטי בית המשפט העליון יהיו יהודים, בעוד חלקם באוכלוסייה הוא שני אחוזים? וזאת משום שאם יאשר הסנאט בעוד שבועות אחדים את מינויה, תשב קגן לצידם של שני שופטים יהודים: סטיבן ברייר ורות ביידר גינסבורג. כך יישבו בכס העליון שלושה יהודים ועוד שישה קתולים, ולראשונה בהיסטוריה של המוסד הנעלה הזה לא יכהן בו שופט פרוטסטנטי, הזרם הדתי של כמחצית האוכלוסייה בארה"ב.

      אבל הסנאטורים מבקשים לדעת, להבין, גם מה יהיה פשרה של קגן כשופטת? הרי היא נעדרת כל ניסיון שיפוטי ולמעשה כיהנה כמשפטנית בממשל, לצידם של נשיאים כמו קלינטון ואובמה.

      תוכל לכהן עד יומה האחרון

      היא מצדדת, למשל, ב"אקטיביזם שיפוטי" בנוסח השופט אהרון ברק, אשר גם שמו הוזכר בנימה ביקורתית במהלך השימוע המתבצע עתה לקגן. זה מה שיניע, אולי, סנאטורים רפובליקנים בוועדה, שנמצאים במיעוט, להצביע נגד המינוי של קגן.

      אבל הפומביות הזו, ההיכרות האינטימית עם אישיות המועמד, הנחשפת לעיני כל, היא שמרסנת במשהו את הביקורת המושמעת על פסקי בית המשפט העליון בוושינגטון. זאת ועוד, המוסד השיפוטי שם, בניגוד לבית המשפט העליון שלנו, נזהר ממעורבות יתרה במהלכיו של הממשל.

      שם בית המשפט העליון לא נוהג לדון בעניין כמו "נוהל שכן". קיימת אמנם מעורבות משפטית בעניינים צבאיים, אבל היא מאוד מצומצמת. מצד שני יש לציין, כי בניגוד לישראל באמריקה הנשיא ממנה וקובע - בכפוף לאישור הסנאט - את הרכב בית המשפט העליון לפי טעמו.

      * * *
      ראוי לציין כי אף שקגן היא אכן המועמדת מטעמו של הנשיא אובמה, מרגע שתתעטף בגלימה, היא תמריא ותמריא כציפור דרור, עצמאית, בלתי תלויה, חופשייה ומשוחררת בכל הקשור לניסוח פסקי הדין הנוגעים להלכות שיוציאו מתחת ידיהם חבריה השופטים.

      והיא, בת 50 כיום, גם לא תיאלץ לפרוש מן הכס בגיל 70, כנהוג אצלנו, אלא תוכל לכהן עד יומה האחרון. כלומר, אם מינויה יאושר, רק המצפון ומורא החוק והחוקה יפקחו על פעולותיה.