פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המלך הוא עירום - על הכישלון האנגלי במונדיאל

      תגידו, השוויצרים יודעים לשחק כדורסל? הרוסים יודעים לשחק בייסבול? הקמרונים טובים בפוטבול אמריקני? התשובה הברורה היא לא. מה להם ולספורט המסוים הזה?

      אז מדוע אתם חושבים שהאנגלים יודעים לשחק כדורגל?

      נכון, זו "מולדת הכדורגל", אבל זו קלישאה המחפה על העיקר, כי האנגלים לא ידעו, ולא יודעים, לשחק כדורגל טכני ברמה גבוהה. השחקן האנגלי הוא מהיר, טקטי, אך לרוב גמלוני ולא יצירתי. ברוב המקרים מדובר בכדורגלן אנגלי נטול קלאסה.

      הפריימר ליג היא אכן סיפור שונה. התמהיל בין אינדיבידואלים טכניים בעלי שליטה טובה בכדור לבין היעילות המנטלית של האנגלים מביאה לנו כדורגל טוב, שוטף ומהנה. הליגה האנגלית מעולה.

      אבל לשלם לפרנק למפארד 140 אלף ליש"ט לשבוע אפשרי רק בתעשייה הכוזבת שאין לה דבר עם המציאות. למפארד הוא כדורגלן טוב עם בעיטה טובה, אין ספק בכך. אולם לא פלא שהוא לא הסתדר מול אלג'יריה ולא היה מסתדר גם מול גאנה.

      עם דקו, אנלקה, באלאק, אסיין ודרוגבה לצידו בצ'לסי הוא נותן תפוקה, אבל בנבחרת אין לו פרטנרים לכך. אנגליה היא אמנם "מולדת הכדורגל" והליגה שם המרתקת בעולם, אבל רוב השחקנים אפורים כשק. פה תקול, שם הרמה, שום דבר שיכול לעמוד מול נבחרות טובות באמת.

      ואשר על כן מצעד המאוכזבים מכישלונה של הנבחרת האנגלית מתמיה ביותר. יש לשאול על מה בעצם בנו עיתונאים ישראלים בכירים, כמו גם בריטים, את הפייבוריטיות הבריטית?

      לא זכתה באף תואר מאז מונדיאל 1966

      הרי אנגליה לא זכתה בשום תואר, לא ביורו ולא במונדיאל, מאז מונדיאל 1966, וגם בו היא זכתה רק כי היו לה שני שחקנים נדירים באיכותם, בובי מור ובובי צ'רלטון, וכן הגנה חסונה וביתיות.

      נכון, גם בפעם הבאה, ביורו, ידברו על רוני וג'רארד כפוטנציאל להוביל את הנבחרת להישגים - אבל מי שמכיר את הליגה האנגלית יודע ששחקן כמו יוסי בניון טוב מג'רארד ומרוני בכל מימד של יכולת אישית, למעט בעיטה.

      הפסטיבל סביב אנגליה הוא פסטיבל קבוע אך שגוי. גם אם נוח לתומכי אנגליה הרבים, במיוחד בישראל, לדבר על טעות שיפוט שערורייתית, יש לזכור שאנגליה פיגרה בכל פרמטר אמיתי מול גרמניה ששיחקה שוטף, חכם, טכני ויצירתי.

      * * *

      לעומת זאת, בניגוד לדימוי הגרמני הנוקשה אשר עדיין רווח בעולם, נבחרת גרמניה היא תופעה מרנינה. משהו השתנה בגישה הגרמנית בשנים האחרונות. הפלורליזם והפתיחות כלפי הזרים מתבטאים גם בעבודת הצוות של הנבחרת.

      ללמדכם שבכדורגל, כמו בחיים, תדמיות לא מנצחות את המציאות. אם כי אני בטוח שלקראת אליפות אירופה הבאה שוב יתחילו ב"סאן" וב"דיילי מירור" להעלות ציפיות - מופרעות וחסרות היגיון - ושוב יחשבו רבים שהנה הגיעה שעתה של "מולדת הכדורגל" אשר שבה לגדולתה.

      אבל המלך הוא עירום.