דו"ח מבקר המדינה סתם את הגולל על תיאוריית הקונספירציה שאפפה את פרשת רמון מזה שנים ארוכות, ונתן גושפנקא לממצאי הבדיקה שנערכה, עוד לפני כשנתיים, על ידי השופט בדימוס שלום ברנר - התרשלות הייתה, אך זדון או כוונת מכוון לא נמצאו בהתנהלותם של מי מהמעורבים. ההבדל הבולט בין שני הדוחות הוא בהמלצה הסופית. המבקר מצידו סובר כי יש לשקול הסקת מסקנות אישיות כנגד הגורמים שהיו מעורבים בחקירת רמון ובמשפטו, ביניהם, פרקליטת מחוז תל-אביב, גב' רות דוד, והפרקליטה שהייתה ממונה על משפטו של רמון, גב' אריאלה סגל-אנטלר, בעוד השופט ברנר סבר בזמנו כי אין מקום לעשות כן.
עוד לא יבשה הדיו על דפי הדו"ח וכולם כבר התחילו לרקוד על הדם וקשה למצוא מישהו שיגן על אלו שמגנים על כולנו. אני לכשעצמי חושב שיש מקום להפקת לקחים בפרקליטות ובמשטרה ויש מקום להתבוננות פנימית עמוקה על ידי הגורמים המוזכרים בדו"ח ובמערכת אכיפת החוק בכלל. אך במקום בו לא נמצא קצה חשש לפעולה זדונית או מכוונת אז גם אין מקום, ובעיקר אין כל טעם, לשקול נקיטת צעדים משמעתיים כנגדן.
הייתה לי הזכות לעבוד מול שתי הפרקליטות המדוברות בתיקים רבים והיכרותי עימן נפרשת על פני שנים ארוכות. מדובר בפרקליטות מצוינות, מהקרם של הקרם בשירות המדינה, אשר לא בכדי הגיעו למעמדן הרם בפרקליטות, תוך שהשקיעו, ומשקיעות, את כל זמנן ומרצן לטובת האינטרס הציבורי, האינטרס של כולנו, ומניסיוני תמיד פעלו בהגינות ובשקיפות ואין כל סיבה להכתים את שמן הטוב.
נכון, השר לשעבר רמון צודק, לפעמים הפרקליטות עצמה פותחת בהליכים כנגד גורמים אשר חטאו אך ברשלנות, אבל תשומת ליבו כי מדובר במקרים בהם הרשלנות עלתה, או עלולה הייתה לעלות, לכדי סיכון לחיים ולבריאות. בעניינו של רמון מדובר בהתרשלות שעלתה לכדי פגיעה בשלוות הנפש בלבד, במקרה הרע, ובל נשכח שבסופו של יום נזק מהותי לא נגרם.
בוזגלו מול רמון
המסר המרכזי שצריך לצאת מלפני דו"ח המבקר רלוונטי יותר לגורמי המשטרה אשר נראה שהרחיקו לכת בפעולות החקירה שבוצעו, בהתחשב בחשד, הלא חמור ניתן לומר, שדבק ברמון. נשיקה היא נשיקה, ומכאן ועד ביצוע האזנות סתר בלשכת ראש הממשלה הדרך ארוכה עד מאוד, כמעט בלתי נתפסת ובדיעבד מיותרת.
המסר כאן הוא כפול ומכוון גם למבקר המדינה. נראה לי שבאם לא היה מדובר ברמון, אלא בבוזגלו, אז גם המבקר, או אפילו השופט בדימוס ברנר, לא היו כלל נדרשים לפרשה.