מבחינה מעשית פשרת עמנואל שווה כקליפת השום. האשכנזים הנדיבים הסכימו כי למשך שלושה ימים יטיילו בנותיהם החסודות עם חברותיהן המזרחיות. אז מה?
אך הבג"ץ של יואב ללום באמצעות אביעד הכהן לא היה על ספסל לימודים וקריאה משותפת בפרשת השבוע. הוא התנהל על עקרון השוויון ועל החובה ביהדות לא להלבין פנים, ובעניין זה הושגה תוצאה שהיא, לפחות, הרע במיעוטו. בג"ץ דחה את הטריק לסגור את בית הספר שבועיים לפני תום שנת הלימודים. גדעון סער סירב לפשרה של רם כספי, כנראה על דעת אריה דרעי, לפתוח בהליך של גישור בתנאי שהאבות ישוחררו מבית הכלא. במקום זאת היה הכרח מועדף לעשות הסכם המקובל על בג"ץ, והוא חשף מחלוקת חשובה במחנה החרדי.
למרות כל ההצהרות הנמלצות של האדמו"ר מסלונים וח"כ משה גפני, והפגנת הלשכה הנודדת שהיתה כמו קרקס נודד של מאיר פרוש, התברר כי מאחורי הקלעים התנהלה מחלוקת חשובה, מכוננת ומהותית במחנה החרדי. זו מחלוקת בין קיצונים להכעיס לבין מי שמבינים כי הציבור החרדי מעוניין להשתלב בצורה מסוימת בחיי המדינה.
הפשרה שווה כקליפת השום
בסופו של דבר נעצרו החרדים בחצר בית המשפט העליון, ולא הסתערו עליו, ולא היה ממש באיומו של האדמו"ר, שלא ראה מעודו רובה יורה, להתייצב מול כיתת יורים, והתבטאותו היתה מלל ריק, והחרדים העדיפו הסדר אשר יאפשר לבצע בדל מהחלטת בג"ץ, מאשר להשאירה תלויה באוויר כשהאבות האסירים משתחררים בלי שהצו בוצע מפני שממילא הכל יצאו לחופשת הקיץ.
אפשר ללעוג לאדמו"ר מסלונים ולח"כים שתמכו בו. לא צריך. ההלכה היהודית סיפרה על שני גדולים בתורה שהתווכחו ביניהם מתי חל יום הכיפורים. עד שהבכיר ציווה על הזוטר לבוא אליו ביום שבו הצעיר סבור שחל יום הצום ולקבל את מרותו. הצעיר נהג כמצוות רבו, וזה המתין לו בשער הבית וקידמו בדברי שבח רבים. גם האדמו"ר מסלונים ראוי לכך, שאחרי כל כך הרבה דברים שלא צריכים היו להישמע - קם ובא ברגלו ובמקלו אל המקום שבו הוא יכול להיפגש חלקית עם המזער שהחברה הממלכתית אינה יכולה לסגת ממנו. בסופו של דבר הלקח הוא שצריך לקבל את החלטת בג"ץ ולנהוג על פיה גם כשחולקים עליה, ולחתור לפשרה.
עכשיו מתחילה המצוקה המהותית. השר סער ופרנסי החרדים יצטרכו לחפש מוצא אשר יאפשר את חידוש הלימודים בשנה הבאה. דבר אינו מובטח. מפני שגם בית ספר הפטור מקבלת תקציבי הלאום אינו מקבל היתר אוטומטי. צפוי להם קיץ חם.