פילדלפיה - שיקאגו
יכול להיות שדונובן מקנאב יותר טוב מאשר המספרים שלו? כנראה שכן, בעיקר בגלל שמקנאב עוקץ את היריב שלו בדיוק כשצריך. אבל פילדלפיה לא ניצחה בשבת האחרונה בגלל מקנאב. היא ניצחה בגלל ההגנה שלה, בגלל האימפוטנטיות של ברד ג'ונסון והתקפת טמפה ובגלל שלא היה רגע אחד במשחק הזה שבו הדברים נטו לטובת טמפה. אפילו לא רוחה של אלילת המזל או הכיוון שאליו עפו הממחטות הצהובות של השופטים המסמנות עבירה לחובת אחת הקבוצות.
ההתקפה של שיקאגו הרבה יותר מסוכנת ויש לה את בריאן אורלקר, שביחד עם ריי לואיס הוא המידל ליינבקר הכי טוב בליגה. ועמדת המידל ליינבקר היא העמדה הכי חשובה בליגה ובפלייאוף השנה. שיקגו, ולו רק בגלל הרצון לסלק מהמפה סופית את הנציגות העלובה של הבית המזרחי.
אוקלנד - ניו אינגלנד
אני מאמין שניו אינגלנד תסבול בפלייאוף מאותה בעיה שממנה תסבול פיטסבורג: שתיהן סחטו כל אינץ' ממיץ הכשרון שהסגל שלהן יכל להציג. אוקלנד כבר עברה את המשבר בשלושה הפסדים רצופים בסוף העונה הרגילה. בשבוע שעבר היא כבר נתנה משחק כמעט מושלם נגד הג'טס. ריץ' גאנון, הקוורטרבק של אוקלנד, הפך את הגדרת "הקוורטרבק הלא מבריק אך גם לא טועה" לדרגת אמנות. אז נכון שבמסצ'וסטס מנשבות רוחות שאנשים מקליפורניה מכירים רק מסרטי אסונות, אבל איזה רוח (והס מלהזכיר שחקני הגנה) יכולה לעצור את ג'רי רייס?
בולטימור - פיטסבורג
פיטסבורג, או כל קבוצת פוטבול מקצוענית לצורך העניין, לא יכולה לנצח את ריי לואיס ובולטימור שלוש פעמים בשנה אחת. אז נכון שבולטימור ניצחה במיאמי בגלל משחק ריצה ברברי לחלוטין (הרווחת האמצע) ושהגנת פיטסבורג היתה הכי טובה נגד הריצה השנה, אבל אלביס גרבאק הוכיח שגם הוא יודע להתעלות ביחס ישיר לגודל המעמד וג'רמיין לואיס, מחזיר הכדורים שנבחר לפרובול, עוד לא נתן לבריאן ביליק את המבצע שישנה את המשחק על פניו. ועדיין לא הזכרנו במילה את החבורה של ריי לואיס שספגה רק שלוש נקודות במיאמי (וגם הן אחרי איבוד כדור של ג'רמיין לואיס), וגרמה לג'יי פידלר ודייב וונסטדט להתחרות ביניהם למי יש פרצוף מיואש יותר.
היריבות בין שתי הקבוצות הללו (שמשחקות באותו הבית) התחממה לאורך העונה כולה והגיעה לשיאה בחילופי הדברים בין ג'רום בטיס לריי לואיס לפני המשחק האחרון בין הקבוצות שהסתיים בנצחון מוחץ לפיטסבורג. בטיס דווקא יפריע לפיטסבורג: בשבועות האחרונים היא שיחקה בלעדיו ושינוי, כל שינוי ובמיוחד בפלייאוף, לא עובר בצורה חלקה. בולטימור בגלל שברגע שקורדל סטיוארט יברח מריי לואיס (והוא יברח) יחכה לו פיטר בולווייר, הסוס השחור של הגנת בולטימור.
סט. לואיס - גרין ביי
הכי קל יהיה להיסחב עם הזרם ולהגיד שסט. לואיס. למה לא בעצם? קורט וורנר, מרשל פולק, אייזיק ברוס וחבורה של תופסים במצב צבירה של בן ג'ונסון על סטרואידים, אחת ההגנות הטובות בליגה, יתרון ביתיות ועוד על משטח סינתטי. אם אתה סוכן הימורים, אתה לא שואל מי ינצח אלא בכמה.
האמת היא שאני לא קונה את זה. סט. לואיס לא מצטיינת בחולית הקבוצות המיוחדות, היא מאבדת יותר כדורים מכל קבוצה אחרת בליגה והנסיון שלה ליצר נקודות במהירות יכולה לעבוד נגדה, במיוחד נגד ברט פארב, קוורטרבק שיכול להשאיר את ההגנה שלה יותר מדי דקות על המשטח. אני לא חושב שהתופסים של הראמס יהרגו את גרין ביי. אחרי הכל גרין ביי הצליחה לעצור את גרסיה ואוואנס, צמד שהולך לפרובול. אם ההגנה של גרין ביי (ומדובר בעיקר בשני הקווים הקדמיים) עוצרת את פולק, היא תתן לפארב סיכוי.
למרות שפארב הוסיף עוד פרק מפואר למיסטיקה הפרקית שלו בשבוע שעבר, הרי שגרין ביי ניצחה בשבוע שעבר משתי סיבות עיקריות: חוזה קורטז ואחמן גרין. קורטז, הבועט של הפורטי ניינרס, החטיא שער שדה קצר בשבוע שעבר, החטאה שהכריחה את סן פרנסיסקו לרוץ אחרי גרין ביי, ריצה שהסתיימה בחטיפה של הכדור ממסירה של גרסיה לאוואנס. גרין הצליח לגרד עוד יארד ועוד יארד עם שלושה מגינים וחמש קילו שתלויים לו על הרגליים.
פולק או גרין? פארב או וורנר? הראש אומר סט. לואיס, אבל כיוון שזה לא מדור ללוגיקה אלא מדור של ספורט (ולפיכך, של אהבה), גרין ביי.
ועוד שתי קטנות
1. פעם, כשהייתי בן עשר בערך, היה תלוי על הקיר, בחדר שלי בימית, פוסטר של ג'ון מקנרו. תלבושת לבנה של טאקיני (אני חושב), נעלי נייקי נמוכות עם פס תכלת, מחבט מעץ של "האד" וסרט אדום לשיער, שאסף את התלתלים הפרועים שלו לאחור. אני זוכר שהפוסטר הגיע לקיר ממרכזו של גליון "פנדל" החדש.
מקנרו היה הגיבור של כולנו, חבורה של ילדים שחוץ מלגלוש לא היה להם כלום בחיים. הוא היה אמריקה (ועוד ניו יורק) לחבורה של ילדים שעזה היתה החו"ל שלהם, הוא היה האנטיתזה לקרחון השבדי, הוא הגיש ורץ לרשת והוא זיין את טאטום אוניל. אחר כך מקנרו התגרש, פרש, חזר,אימן, אצר תערוכות, זימר בלהקות, מכר מוצרים והתחיל לפרשן בכל רשת שביקשה את שורותיו. מאידיאליסט הוא הפך לזונה. בהפסקות השידורים, גילתה לנו איי.בי.סי שמקנרו הוא המנחה של משחק טלוויזיה חדש שאת פרטיו עדיף שלא נזכיר כאן. הפוסטר מהקיר נכנס למצב צבירה של רג'יס פילבין. מה שאומר שמי במנוע ומי במשוטים, בסוף כולם נסתאב.
2. מרטין שוטנהיימר פרש וכבר מחכה לו ראיון עבודה. כנ"ל ג'ים מורה. סטיב ספרייר הוחתם בוושינגטון בלי נסיון באימון קבוצה מקצוענית ולמרות שההילה שלו היא במשחק התקפה, החלק הפחות חשוב בפוטבול מקצועני. כולם לבנים. דניס גרין פוטר משחק אחד לפני סוף העונה (למה?), טוני דאנג'י שהפך את טמפה ביי משוכנת תחתיות לחברת קבע בפלייאוף, פוטר גם השבוע. אף בעל קבוצה לא מסתכל לכיוון של מרבין לואיס, עוזר המאמן והאיש שמאחורי הגנת בולטימור. נכון להיום יש רק מאמן שחור אחד, הרמן אדווארדס מהג'טס, בליגה שבה אחוז השחקנים השחורים מדגדג את השמונים.