המצעד שיקבע את עוצמת החברה

נועם ואביבה שליט,

אני כותב לכם מילים אלו בראש מורכן. אני מתבייש. אני מתבייש כאזרח במדינת ישראל, שהשאירה את בנכם גלעד במשך ארבע שנים בשבי אויב אכזר, חסר לב ומוסר בסיסי.

אני מתבייש בשם מדינה וקברניטים שמעזים לדבר במושגים שמשמעותם: "יישאר הנער – חייל מאחור, עד שיחליטו הם – אותם טרוריסטים חסרי לב על שינוי דרכם".

אני מתבייש כי אילצנו אתכם לצאת למערכה על חיי בנכם, כנגד הממסד. מהיכרותי אתכם אני יודע שזו אינה דרככם.

בצאתכם לירושלים היום, מי ייתן וילוו אתכם במלוא העוצמה דבריו של המשורר נתן אלתרמן: "על העם הזה לזכור כי הוא את ההולכים שולח, ולא רק מאויב בלבד חייב לגאול הוא את דמם".

אומר מהכרה ומהערכה רבה לעוסקים במלאכה: כן, מדינת ישראל עשתה ועושה רבות להחזרתו של גלעד לביתו. חגי הדס וצוותו, כמו גם עופר דקל וצוותו לפניהם, ועוד רבים במערכת הביטחון, משקיעים ימים כלילות למימוש המשימה. רובה של עשייה קדושה זו, חשאית. וטוב שכך. אבל – בעיסוק זה, של השבת שבויים לחיק משפחותיהם, תהליכים ועבודה קשה הם חשובים, אך לא מספקים בשום אופן. נדרשת תוצאה אחת ברורה! השבת החייל הביתה.

לראש הממשלה אומר – אכן קיבלת ירושה בעייתית מאוד מקודמך בנושא גלעד. קיבלת זמן ואמון מכולנו. לצערי התמונה המצטיירת בחודשים האחרונים, היא שקיעה וחזרה לביצת קודמך.
נדרשת החלטה. נדרשת הכרעה ערכית וביטחונית כאחד. מדובר בהכרעה קשה מאין כמוה. שכן, הן לתומכי מימוש העסקה והן למתנגדיה יש טיעונים טובים ומוצדקים. החלטות אסטרטגיות מורכבות מתקבלות ברובן בסתירה - לעיתים קשה - בין טיעונים ושיקולים. כול אחד מהם נראה צודק כשלעצמו. הכרעה מתקבלת תוך יצירת סדרי עדיפויות ו/או שילוב בין טיעונים ענייניים ורלוונטיים.

ארבע שנים מיום החטיפה, ואנחנו שקועים בבור המחיר, ואי קבלת החלטה מוכוונת פיתרון שיביא את גלעד הביתה. בבור זה, כול עוד אנו מצויים בתוכו, משמע החייל בידי אותם מרצחים, אנחנו כחברה, מצויים במצב של חולשה, הנובעת מעוצמת הרגישות שלנו לגורל חיילינו. רגישות זו – חשוב שנאמר זאת לעצמנו – במאבק המחיר היא אכן חולשה. אך, במעגל האסטרטגי הכולל שבו שולחת החברה הישראלית את טובי בניה למבחנים קשים ביותר, עד כדי סיכון חייהם, רגישות זו היא עוצמה שהביאה הישגים כה רבים למדינה. לצערי נידרש לה לעוצמה זו עוד בעתיד.

לכול החוששים מהתמוטטות המערכת הביטחונית לאור "עסקת שליט", אני מציע לכם להסתכל במבט רחב וכולל על עתיד הביטחון הלאומי של מדינת ישראל על היבטיה הערכיים, הביטחוניים והחברתיים.
יש לה למדינת ישראל מערכת ביטחונית חזקה שתדע להתמודד עם עוד כמות של מנוולים בשטח.
אין לנו לחברה הישראלית כלים להתמודד עם החלשת האתוס הייחודי והכול-כך חשוב שלנו: אין משאירים חייל מאחור. כן, גם במחיר קשה.

איננו מוכנים לאובדן נוסף של חייל חי שמחכה לנו. רון – חיכה וחיכה. לא עוד.

נצעד כולנו מי ברגל מי בלב, איתכם נועם, אביבה והמשפחה. כל זאת כדי לומר לך ראש הממשלה: שרתנו את המדינה ונמשיך לעשות זאת. קח החלטה: החזר את גלעד למשפחתו, אלינו לחברה הישראלית. נדע להתמודד עם כול אויב באשר הוא. עוצמת החברה הישראלית - זהו שם המשחק. לשם צריך לכוון את מערכת השיקולים.

אין זה מאבק פוליטי. זוהי אמירה ערכית עליונה לשמירת ביטחונה ועוצמתה של מדינת ישראל מול מאבקים קשים שעוד נכונו לנו.

אלוף במיל' איל בן ראובן,
מנכ"ל עמותת "לחופש נולד"