בשבוע הבא אמור בנימין נתניהו להיפגש עם נשיא ארה"ב, ברק אובמה. סביר שהנשיא יפרוש לכבוד ראש הממשלה את השטיח האדום ויחזור על המסר המרגיע, ולפיו בין המדינות יש "ברית בלתי ניתנת לערעור".
אולם ברור שקמפיין החנופה והידידות שמפגין אובמה לאחרונה טמון בעיקרו בניסיון לשמר קולות ואפשרויות מימון לקראת הבחירות לקונגרס המיועדות לנובמבר. האירועים בתקופה האחרונה לא מרמזים על נטייה כלשהי של הממשל לשנות את מדיניותו.
דבר זה בא לידי ביטוי בוועידת הסקר של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. במקרה זה אובמה חזר בו מהבטחתו להמשיך במדיניות הממשלים הקודמים של ארה"ב - שהטילו וטו על הניסיונות של הערבים לבודד את ישראל בוועידות מסוג זה - ולמעשה נטש את ישראל. חשוב לזכור: הוא תמך בהצעת החלטה שהשמיטה כל אזכור של אירן, אך התמקדה בישראל ודרשה שזו תחתום על האמנה ותסכים לפיקוח על מתקניה. בעוד אובאמה ביטא לאחר מכן אכזבה לא כנה מהעובדה שישראל שוב בודדה, נכונותו להזניח את ישראל בנושא ביטחוני כה חיוני הגבירה את הדאגה שארה"ב כבר אינה בעלת ברית אמינה.
גם בהשתלשלות האירועים לאחר עצירת המשט לעזה אובמה בקושי פעל כדי לרסן את ההיסטריה האנטי?ישראלית בעולם. במקום זאת, הוא לחץ על ישראל לבחור יחדיו משקיפים זרים לוועדת הבדיקה שלה. הוא אף לא גינה את הצעתה של מועצת האו"ם לזכויות האדם לדרוש ועדת בדיקה בינלאומית.
הבנה מלאה בנוגע לאירן
רק סגן הנשיא, ג'ו ביידן, הצהיר כי לישראל יש זכות לחסום את גישתן של אוניות כדי למנוע הברחת כלי נשק לעזה. אולם דומה כי הצהרתו התומכת של ביידן מזכירה שיטה של "השוטר הטוב והשוטר הרע".
במישור הרחב יותר, אובמה אמר שארה"ב לא מעוניינת עוד בתפקיד השוטר העולמי ומעדיפה ללוות את ענייני העולם בשיתוף מדינות אחרות וארגונים בינלאומיים. זה אות מבשר רעות בימים אלו, כי הוא מבטא גישה שמכוונת להעברת סמכויות לאו"ם שבו שולטות מדינות איסלמיות.
בעוד נדמה כי מדיניותה של ארה"ב כלפי ישראל לא השתנתה, אפשר להתנחם בעובדה שהתמיכה בנו בקרב אזרחי ארה"ב וחברי בתי הקונגרס התגברה משמעותית מאז תסבוכת המשט לעזה.
לכן בפגישתו בבית הלבן יהיה על נתניהו לערוב לכך שישראל לא תואשם בשנית בהטעיית הממשל. עליו להציג את תוכנית הפעולה שלו בפירוט ובבירור. נתניהו צריך להבטיח כי ישראל תעשה הכל מלבד לסכן את ביטחונה כדי להימנע מלהביך את ארה"ב. עם זאת, עליו להציג באופן מובהק את הקווים האדומים שממשלתו לא תעבור. עליו לדחות חזרה לקווי שביתת הנשק של 1949 ולהבהיר כי בטווח הארוך צעד זה יהיה איום קיומי על עתידנו. עליו להדגיש כי ישראל תהיה מוכנה לוויתורים רק אם אלו יהיו הדדיים. עוד עליו להבהיר את מדיניות הבנייה בירושלים. הקפאת הבנייה בגושי ההתנחלויות המרכזיים לא תחודש - שהרי הוסכם עם ממשל בוש כי יישארו בתחומי ישראל.
אם נתניהו לא יצליח להשיג הבנה מלאה בנוגע לאירן, עליו לבקש שישראל תהיה מיודעת בנושא ושתוכל לתרום מידיעותיה. בנוסף, עליו לדרוש תמיכה אמריקנית חד?משמעית מול ניסיונות חרם ולחץ באו"ם ובארגונים בינלאומיים אחרים, ובכלל זאת התחייבות שארה"ב תסיט לחצים שיופעלו נגד כוח ההרתעה הגרעיני המעורפל של ישראל לפי פרסומים זרים.
במקום להמעיט בחומרתם של חילוקי דעות, על נתניהו לומר דברים ברורים כדי להבטיח שהישראלים וידידי ישראל בחו"ל יבינו את עמדתנו. אם הוא ימשיך להתחמק מטיפול בנושאים אלו על ידי כך שימשיך להתנחם בנעימויות למיניהן, הוא רק יכין את הקרקע לעימות נוסף, ואולי אף חמור בהרבה, עם בעלת הברית היחידה שלנו בעולם.