ההיסטוריה נגד עסקת שליט

ארבע שנים חלפו מאז שגלעד שליט נפל בשבי חמאס. כל כך הרבה קרה מאז. ישראל עצרה עשרות שרים וחברי פרלמנט מטעם חמאס בתגובה לחטיפה, רצועת עזה נפלה לידי חמאס, דבר שהוביל להטלת המצור הישראלי על עזה ולתגובות חריפות על ירי רקטות הקסאם לעבר ישראל. בין לבין הספקנו להילחם בלבנון, לחזות בשר הביטחון וברמטכ"ל הולכים הביתה, להחריב את הרצועה במבצע 'עופרת יצוקה', להחליף את אולמרט בנתניהו (שהחליף את עופר דקל בחגי הדס), לגבש הפסקת אש עם חמאס, להתרעם על דו"ח גולדסטון, להתעמת בלב ים עם משט לעזה ולבצע הקלות במצור.

כל כך הרבה קרה, אך כאילו כלום לא השתנה: גלעד שליט נותר בשבי והצדדים לא מצליחים לגבש עסקה לשחרורו.

בארבע השנים האחרונות נוהלו עשרות סבבי משא ומתן בין ישראל לחמאס בתיווך המצרים. פעם אחת בתקופת אולמרט, ופעם אחת בתקופת נתניהו. הצדדים כמעט הגיעו לסיכום. מדהים לחשוב איך לפני שבעה חודשים, כשהאופוריה סיממה את כולנו, אמר השר בנימין בן אליעזר בכבודו ובעצמו: "העסק סגור".

לקח זמן עד שבצה"ל הגיעו למסקנה שצריך ללכת על עסקת שליט, ולו בשביל שמירת האתוס של 'לא מפקירים חייל בשבי'. הלחץ הציבורי עשה את שלו, ואשכנזי, בתחילה כהדלפות ולאחר מכן באמירות כמעט מפורשות, הוא אחד התומכים בהחזרת שליט במתווה הנוכחי. מולו עומדים נחרצות ראש המוסד והשב"כ, שמכירים לפני ולפנים כל אחד מהמחבלים שישוחררו. בשיחות סגורות הביעו קצינים בכירים בפיקוד מרכז את דעתם בנושא, ותמכו בעמדתם הרמטכ"ל. "נוכל להסתדר עם המחבלים, גם אם ישוחררו ליהודה ושומרון", הם אומרים בביטחון. עם זאת, במערכת הביטחון יודעים היטב שמאות המחבלים שישוחררו עלולים להפר את האיזון הנוח הקיים כיום, המאפשר את המצב הביטחוני הטוב יחסית.

חמאס מכיר היטב את הציבור הישראלי ומבין את המשמעות של חייל שבוי. מצבו הרעוע בסקרים, והמשבר הפיננסי שאליו נקלע, גרמו בתקופה האחרונה לנסות ולהשיב בכוח את נושא עסקת שליט לכותרות. אמירה מכאיבה מצד בכיר חמאס כזה או אחר, או שידור סרטון וידאו פרובוקטיבי המציג את שליט בארון מתים, יכולים בהחלט לתת לנו אגרוף בבטן הרכה ולעשות את העבודה.

במערכת הביטחון מנסים מנגד להתמודד בזהירות מול גלי המחאה בישראל למען שחרור שליט. גורמים מדיניים וביטחוניים כבר הביעו את דעתם בנושא מול משפחת החייל החטוף: הצעדות, ההפגנות והמחאות מצד הציבור בארץ רק מחלישות אותנו במשא ומתן. חמאס הבין כבר מזמן את כללי המשחק בארץ. קלטת של שליט כבר הביאה לשחרור אסירים. הם יודעים היטב שזה רק עניין של זמן עד שהלחץ בישראל, מונע על ידי פרובקציות של חמאס, יביא לאישור העסקה בממשלה. אבל ראשי מערכת הביטחון כבר הבינו - המחאה הציבורית מזיקה באופן ישיר למו"מ, אבל אי אפשר לעצור אותה.

חמאס עצמו נתון אף הוא בלחצים לא פשוטים מצד משפחות האסירים הפלסטינים. לא עובר שבוע מבלי שמנהיגי חמאס ברצועה, ובראשם ראש הממשלה איסמעיל הניה, נפגשים עם משפחותיהם של אלפי האסירים בבתי הכלא בישראל ומבטיחים להם לשחרר את יקיריהם. נושא האסירים הוא אולי הנושא החשוב ביותר לחברה הפלסטינית, אולי אפילו ברמה של ירושלים והפליטים. אין פלסטיני שלא מכיר אסיר. שחרור האסירים הוא בדמם של הפלסטינים ושל חמאס.

בתקופה האחרונה התניעו פתח וחמאס מחדש את המגעים לקראת חתימה על הסכם פיוס פנים-פלסטיני. פתח כבר חתם על הטיוטה המצרית, חמאס עדיין לא. כפי שזה נראה כעת, יקח עוד זמן עד שאבו מאזן יגיע לביקור המדובר בעזה ועד שיחודשו השיחות הרשמיות בין משלחות חמאס ופתח בקהיר. הבחירות לפרלמנט ולנשיאות נדחו, כזכור, למועד בלתי ידוע. באחרונה הודיע אבו מאזן שגם הבחירות לרשויות המקומיות, שהיו אמורות להיערך בחודש הבא, נדחות למועד בלתי ידוע בגלל מחלוקות בתוך פתח ולאחר שחמאס הודיע על החרמתן. חמאס מבין שהדרך לעסקת שליט עוברת בפיוס עם פתח ולכן הוא מעוניין לגזור שני קופונים פוליטיים חשובים לקראת הבחירות הבאות לרשויות המקומיות ולפרלמנט. רק אז, אולי, יהיה אפשר להתחיל לראות את הסוף.

לאור זאת, קשה לראות מצב שבו משא ומתן שנמשך כבר ארבע שנים יוביל לתוצאות אחרות מהדרישה של חמאס לשחרר את כל האסירים ה'כבדים' ברשימתו. המשא ומתן בין ישראל לחמאס מזכיר את המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית שנמרח כבר על פני 17 שנים: כל אחד מהצדדים יודע היטב כיצד המשא ומתן יסתיים, אך הוא ממשיך להתעקש, לשחק משחקים, לפוצץ שיחות ולחזור לנקודות התחלה. נותר רק לקוות שבפרשת שליט הצדדים יתעשתו הרב ה לפני השנה ה-17.