העולם המודרני נשלט במידה רבה על ידי התקשורת. המאבקים האמיתיים המתנהלים בין עמדות מנוגדות הם על כיבוש התודעה הציבורית, תודעה שהיא יצירה של התקשורת כמתווכת של ידע ומידע.
המעשים יכולים להיות צודקים, הכוונות טובות, אולם בסופו של יום מי שמנצח הוא זה שהעביר לצידו את תודעת הציבור ואת דעת הקהל. בכפר הגלובלי שבו אנו חיים, ידיעות, חדשות, תמונות ומידעים שונים נעים במהירות שלא תתואר על פני הגלובוס, וקשה מאד לשכנע בצדקת הדרך בלי גיבוי של תקשורת ודעת קהל. וכבר לימדונו גדולי קדם כי לא מספיק להיות צודק - צריך להיות גם חכם.
השוויון הוא מנשמת אפה של כל דמוקרטיה
מדינת ישראל למדה את השיעור הזה בכל הנוגע לפרשת ההשתלטות על המשט הטורקי. עד היום המדינה משלמת מחיר מדיני כבד על אי הכנת המערכה התקשורתית על תודעת העולם, ובאותו אופן הציבור החרדי בישראל נאלץ ללמוד אותו השיעור בסוגיית בית הספר בעמנואל - סוגיה שיצרה אנטגוניזם כלפי החרדים ברחבי המדינה.
גם ציבור שאינו מחזיק טלוויזיה בביתו (ואשריו) ואינו מפסיק את לימודיו כדי להאזין למבזקי חדשות כל חצי שעה אינו יכול להתעלם מטכנולוגיית המידע ולהסתפק בשכנוע עצמי. את המשוכנעים אין צורך לשכנע.
אודה ולא אבוש כי גם אני, כמו רבים בישראל, הייתי משוכנע כי האפליה בבית הספר בעמנואל היא על רקע עדתי בלבד ולכן התנגדתי לה. גם הופעתם של הורים לבנות ממוצא ספרדי הלומדות בבית הספר בצוותא עם הבנות ממוצא אשכנזי לא שינו את דעתי. מכסה קבועה וידועה של מיעוט לא יכולה להיות מקובלת במסגרת חינוכית המתוקצבת על ידי מדינת ישראל.
השוויון הוא מנשמת אפה של כל דמוקרטיה, ומדינת ישראל היא כידוע הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
חיפשתי גם בסיס הלכתי שמצדיק הפרדה בחינוך בין יהודים מעדות שונות, ולא מצאתי. מבחינה זו אין כל מניעה שכל עדה תלמד את מנהגיה של העדה האחרת. בית שמאי ובית הלל נחלקו בסוגיות הלכתיות מורכבות, ומעולם לא נמנעו נישואים בין המשתייכים לבית הלל לבין אלה המשתייכים לבית שמאי. נזכרתי כי במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים, וממילא קיימת חובה לקרב רחוקים ולא למנוע מהם לימוד תורה ברמה הגבוהה ביותר.
לכן התנגדתי להפרדה.
אולם דעתי בסוגיית בית הספר בעמנואל השתנתה ברגע אחד שנצרב בזיכרוני, אגב צפייה במהדורת חדשות. על מלוא המסך נראתה אם ספרדייה מעמנואל שטענה כי הבת שלה קופחה בקבלה למגמה החסידית בעמנואל, ואת הדברים היא אמרה כשהיא מעשנת סיגריה ומפריחה עשן.
שיהיה ברור: זכותו של אדם לעשן, אף אם העישון מזיק לבריאות. אבל יחד עם זאת יש לומר כי אישה חרדית, ספרדייה או אשכנזייה, לא אמורה לעשן לפי התפיסות התרבותיות המקובלות.
ובאותו הרגע הבנתי כי המאבק המתנהל אינו בגלל הבדלים עדתיים אלא בגלל דרך חינוכית, דרך שבה לדוגמה האישית של ההורים יש חלק מכריע. מי שמעורה בתרבות החרדית יודע שכל בת (אשר נחשבת חרדית) שמעשנת סיגריות לא היתה מתקבלת לבית ספר חרדי, בלי קשר למוצאה. הדבר אינו יאה בעיניים חרדיות.
ייתכן שבחינוך החרדי?אשכנזי יש גם אפליה על רקע עדתי, אך לנוכח תמונה זו מסופקני אם אכן העניין העדתי הוא הגורם העיקרי לעימות באשר לדרך החינוך הנכונה בבית הספר בעמנואל.
אם אני הושפעתי מהתמונה, המסקנה היא שגם הציבור החרדי צריך להבין כי במאבק על התודעה יש להשתמש בכלים המתאימים.
ההפגנה הגדולה והלא אלימה שלהם הוכיחה כי הם יכולים להפנים גם מודעות לדימוי, ולצד שימוש בייצוג משפטי מתאים ניתן היה להגיע לפתרון מעשי וחכם בסוגיית בית הספר בעמנואל, סוגיה שהביאה כמעט עד משבר את יחסי דת ומדינה בישראל.