הרשימה שחורה - המציאות יותר

למעלה מעשרת אלפים נשים הוברחו בעשור האחרון לישראל לצורך עיסוק בזנות, מרביתן דרך הגבול המצרי. תעשיית הסחר בנשים בישראל מגלגלת כ - 450 מיליון דולר בשנה, בכסף שחור. "התעריף" לאשה נע בין חמשת אלפים ל- 20 אלף דולר. באזור תל-אביב פועלים כ-250 בתי בושת, בדרך כלל תחת שמות אקזוטיים שונים ומשונים. בית בושת קטן, המעסיק עשר נשים, יכול להגיע לרווח של כ-215 אלף דולר בשנה בממוצע. הגדולים שבהם מעסיקים עד 30 נשים, המחיר הממוצע עומד על 150 שקלים לכל לקוח, אך יכול גם להגיע למאות שקלים ללקוח. האשה תקבל רק 20 שקלים. הנשים עובדות כ-12 שעות ביממה, שישה או שבעה ימים בשבוע, ומקבלות בין עשרה לחמישה עשר לקוחות ביום. טווח הגילאים של הנשים הנמכרות לזנות בישראל הוא 17-30. מספרן הממוצע של הנשים הזרות העובדות בארץ נע בין 3,000-5,000.

"סחר עבדים מודרני" – זה המינוח בו משתמשת ח"כ זהבה גלאון, יו"ר ועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא הסחר בנשים, לשם תיאור התופעה. ממדיה חמורים עד כדי כך, שישראל זכתה להיכלל ברשימה השחורה של משרד החוץ האמריקאי. בדו"ח שפורסם ביולי 2001 צוינו 23 המדינות הסוחרות בבני אדם, וישראל מככבת לצד מדינות כמו יוון, סעודיה, לבנון, רוסיה, וטורקיה. הקטגוריה הנמוכה בה דורגה ישראל מציינת מדינות שלא עומדות בסטנדרטים המינימליים שמציג החוק האמריקאי להגנת קורבנות סחר חמור בבני אדם ואלימות לשנת 2000, ולא נוקטות מאמץ משמעותי על מנת להתאים עצמן לסטנדרטים אלו.

לגבי ישראל קבע הדו"ח, כי היא מרכז לסחר בנשים ממזרח אירופה ולמכירתן לצורכי זנות. להכללת ישראל ברשימה עלולות להיות השלכות החורגות מהתחום המוסרי: ארה"ב מאיימת בסנקציות כלכליות אם הנושא לא יטופל על ידי הממשלה עד הדו"ח הבא שיתפרסם בשנת 2003. בחודשים האחרונים נערכו פגישות אחדות בין גורמים ישראלים ואמריקניים בנושא. בניסיון לשכנע את האמריקניים להוציא את ישראל מהרשימה השחורה הציגו הנציגים הישראליים תוכניות שונות שמטרתן מלחמה בתופעה. הפגישה האחרונה נערכה בשבוע שעבר, בין שר המשפטים מאיר שטרית ועמיתו האמריקני. מקורות במשרד המשפטים טוענים, כי השר האמריקאי הבטיח לפעול על מנת להוציא את ישראל מהרשימה, לאור הנתונים שהוצגו.

מפכ"ל המשטרה, רב ניצב שלמה אהרונישקי, נפגש במהלך ביקורו בדצמבר האחרון בוושינגטון עם ראשי האף.בי.איי, וטען בפניהם כי ישראל הפכה ליעד לסחר בנשים בגלל מדיניות ההגירה החופשית שלה. המפכ"ל ציין גם את הקושי לסגור את הגבולות עם מצרים וירדן, בהם נתפסים לדבריו כמעט מדי שבוע "משלוחים" בני עשר עד 12 נשים המוברחות לישראל כדי לעבוד בזנות. "אני מאמין שאפשר לשנות את מעמדנו עוד לפני שהממשל יפרסם את הרשימה החדשה", אמר אהרונישקי וסיכם: "זה לא נעים להיות ברשימה כזו".

בדו"ח שפירסם ארגון אמנסטי במאי 2000, נקבע כי ממשלת ישראל כשלה בנקיטת אמצעים הולמים לשם מניעה וחקירה של הפרות זכויות האדם. בין השאר ממליץ הארגון: "... להבטיח כי מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט יראו בנשים הנסחרות קורבנות של הפרות זכויות אדם, ועדות אפשריות במשפטי הסוחרים, לא פושעות". הארגון מתח ביקורת חריפה על ממשלת ישראל, וקבע כי היא נכשלה בהגנה על זכויות האדם של הנשים, וכי הסרסורים מועמדים לדין לעתים נדירות.

מדו"ח אמנסטי, מעדויות שמסרו נשים במשטרה ומחקירות הסרסורים המעטים שהובאו למשפט, אפשר לקבוע כי רוב הנשים המובאות לישראל לצרכי עבודה בזנות חשופות למעשי אלימות יומיומיים, לשיעבוד ולהגבלות נוספות על חירותן מצד סוחרים, סרסורים ולקוחות. במרבית המקרים נלקח מהן דרכונן ברגע הגעתן ארצה. לעתים הן נמכרות מסרסור אחד למשנהו כסחורה לכל דבר, מבלי ידיעתן וללא התייחסות כלשהי לרצונן. רבות מהן שרויות בדיכאון קליני, לוקות במחלות קשות ובמחלות מין, ולרוב אינן זוכות לטיפול רפואי מספק.

בניגוד לטענה הרווחת, רוב הנשים המובאות לארץ יודעות מראש מה יהיה תחום עיסוקן בארץ הקודש. על פי רוב מובטח להן במהלך תהליך "גיוסן" שכר עבודה גבוה מאד ביחס למושגים שלהן, רמת חיים ויחס אנושי סביר. הן מתכננות להגיע לכאן לתקופת זמן מוגבלת שתושיע אותן, ואת משפחתן וילדיהם, ממצב כלכלי נואש. האשליה מתנפצת לרסיסים ברגע שהן מגיעות לישראל. איש אינו רומז להן מה יהיו תנאי העסקתן והשכר האמיתי ואף אחד לא מגלה להן שהן עומדות להפוך לקורבנות כפולים: תחילה לאסירות הנאנסות דרך קבע, ולאחר מכן לנאשמות העומדות לדין ומגורשות.


מחר: דבר הסרסורים