"איך אפשר לקחת אמהות מילדיהן הקטנים? מאז שהסתיימה המלחמה בגרמניה לא קרה דבר כזה", מחה האדמו"ר מסלונים בנאומו השבוע לפני חסידיו. "גם אם יכינו לנו תאי גזים אנחנו נגיד כן לתורה לא ולבג"ץ", הודיע הכרוז בהפגנת הענק בבני ברק. "לבבות רבים נשברו לקול הצרחה 'אבא, גוט שאבעס!'", בישר לקוראיו האתר "בחדרי חרדים", כשלקורא הנבוך נותר רק להרהר, איך היה מגיב הילד אם אביו היה יוצא לחודש מילואים במקום לסוף שבוע במעשיהו.
מי שיטעה וינסה לאפיין את הציבור החרדי על פי הקולות העולים ממנו בשבוע האחרון, יגיע למסקנות עגומות. ממה ששמענו בהפגנות החרדיות סביב פרשת בית הספר בעמנואל, נראה שמדובר בעדר של אינפנטילים רגשניים עם אובססיה מוזרה לאזכור השואה בכל פעם שמישהו מקרבם חוטף נזלת.
האמת שונה בתכלית, כמובן. כמו בכל קהילה גדולה, יש בקרב החרדים לא מעט אנשים שקולים, חכמים ובעלי יושרה. הם מסתייגים מסחיטת הדמעות הזולה שלוותה את מעצר ההורים (כאילו שלאלפי האסירים והעצירים האחרים בישראל אין משפחות וילדים). ההשוואה בין בג"ץ לבין אושוויץ מעוררת אצלם אותו קבס שאתם חשים. ההסתה נגד יואב ללום מזעזעת אותם. אלא שבגלל מנגנוני ההרתעה היעילים הפועלים בגטאות החרדיים, הקול השפוי לעולם אינו נשמע בהם בגלוי, רק מאחורי ניקים אנונימיים בחשכת האינטרנט. כל חריגה מן השורה גובה שם מחיר אישי כבד, מהרחקת ילדים ממוסדות חינוך, דרך בעיות בשידוך ועד אלימות ממש.
מאחר שהציבוריות החרדית שבויה בידי ערב רב של עסקנים ציניים, קנאים היסטריים וסתם טפשים קולניים, אין טעם להתפלמס עם היבבות הצדקניות העולות משם. הבעיה היא שחלק מהשקרים המושמעים בצד החרדי, מצאו את דרכם לעברו השני של המתרס. לא מעט פרשנים ואישי ציבור חילוניים ודתיים לאומיים, מתחילים לתהות בקול האם בג"ץ לא חרג מסמכותו. האמנם יש למדינה זכות להתערב בחיי הרוח של חסידי סלונים בעמנואל? האין הם סתם יהודים תמימים שמבקשים לחנך את בנותיהם לפי תכנית לימודים קפדנית שהותקנה אי שם בין גילוי האש לבין המצאת הסביבון?
ספין ירא שמיים
למרבה הצער, התהיות האלה מוכיחות שוב את הכלל העתיק, שאם חוזרים על דבר שקר פעמים רבות, הוא מתחיל להשמע אמיתי. מזה כמה שבועות, מנסים דוברים חרדים לשכנע אותנו שפרשת בית הספר בעמנואל אינה קשורה לגזענות, אלא לחינוך, או בלשונם "רמה רוחנית". התלמידות הספרדיות ("ספרדג'וקיות", בפי הילדות האשכנזיות עדינות הנפש בעמנואל) הושמו בכיתות נפרדות ומאחורי מחיצה לא בגלל צבע עורן, חלילה, אלא משום שלא עמדו בתקנון הרוחני המחמיר של חסידות סלונים. לצפיה בתקנון המלא, ראו קישור בהמשך. ציטוטים רוחניים נבחרים: "אסור לנעול נעלי ספורט או בד", "המרפק יהיה מכוסה בכל מצב, גם בהצבעה", "אין לרכב על אופניים מחוץ לבית".
הספין הזה עלה יפה כל כך, עד שנוצר הרושם שאם אך יתברר שהבעיה היא באמת "רמה רוחנית", אזי אין מקום להתערבות המדינה. כדי להבין עד כמה קלוש ומקומם התירוץ הזה, שוו בנפשכם שבבית הספר השכונתי שלכם קמה וועדת הורים שתובעת למיין את התלמידים לפי "רמתם הרוחנית". הילדה שאביה שתיין? מאחורי החומה. בן לאם חד הורית? החוצה. הנער כבד הדיבור שהולך מצחיק? לא עומד בתקן. הבנות של החוזר בתשובה? שלילי, לא רוצים שיתחילו לבלבל את המוח על החבר הדמיוני שלהן בשמיים.
מעבר לשאלה הקונקרטית לגבי גזענות שמי שמצוי בפרשה יודע שאין ספק לגביה - הספין החרדי מנסה להשכיח את העובדות: מאחורי הביטוי הנשגב "רמה רוחנית", עומדת תביעה חצופה ולא חוקית לשליטה בהרכב האנושי בבית ספר במימון ציבורי. בל נתחסד - כמעט כל הורה היה שמח להרחיק מהכיתה של ילדיו את התלמידים שאינם לטעמו, אבל הסדר כזה הוא סם מוות לחברה דמוקרטית. חינוך שוויוני הוא האמצעי הראשון לצמצום פערים ומתן הזדמנות חדשה לכל דור, יותר מכל קיצבה או השלמה הכנסה.
עם כל הביקורת המוצדקת שנשפכת על מערכת החינוך בישראל, היא עדיין ממלאת את התפקיד הזה בנאמנות, משבצת תלמידים לפי אזורי מגורים וכופה אינטגרציה על כל מוסד חינוכי שמקבל הקצבה. טלו את השוויוניות מבתי הספר, והדמוקרטיה שלכם הופכת בין לילה לחברה מעמדית שבה גורלו של אדם נקבע ביום לידתו. לאיש אמנם אין אשליות לגבי עתידן של הילדות בפס הייצור החרדי, אבל מה שאסור להורים ברמת אביב ובקיסריה, צריך להיות אסור גם לחסידים בעמנואל. מי שמתעקש לברור את חבריהם ללימודים של ילדיו, מוזמן אחר כבוד לשלם אלפי שקלים לבית ספר פרטי, שם יפרידו בין התלמידים לפי קריטריונים רוחניים כמו צבע, אורך שרוולים או נבחרת אהודה במונדיאל.