הפעם הראשונה אירעה לפני חמש שנים. ממשלה בראשות הליכוד עשתה מעשה ששום ממשלת מרכז?שמאל לא עשתה מעודה: היא פירקה התנחלויות ונסוגה משטח ששלטה בו בלי להגיע להסכם ובלי לקבל שום התחייבות משכנינו. תוכניתו של ראש הממשלה אריאל שרון היתה להשתחרר מ?1.5 מיליון פלסטינים ולהקל בכך את האיום הדמוגרפי, אשר לפיו לא יחלפו שנים רבות עד אשר מיעוט יהודי ישלוט ברוב ערבי ממערב לירדן.
אלא שעמידתה של ישראל על השליטה במעברים בים ובאוויר גרמה לכך שגם אכלנו את הדגים הסרוחים (העימות עם המתנחלים, הוויתור על עזה כחלק מקלפי המיקוח הישראליים במו"מ עתידי) וגם גורשנו מן העיר (שום מדינה בעולם אינה מקבלת את הנסיגה מעזה כתום הכיבוש הישראלי ברצועה), לפי הסיפור היהודי הידוע.
הבשיל זרע הפורענות
חלפו חמש שנים, וזרע הפורענות שנזרע אז הבשיל: השתלטות חמאס, הסגר על הרצועה, משטי הספינות מן העולם, ועדת טירקל. והנה שוב ממשלת ליכוד עושה מעשה ששום ממשלה אחרת לא היתה מעלה על דעתה לעשות: לשלב משקיפים בינלאומיים בוועדת בדיקה ישראלית.
והיא עושה זאת משום שסירובה לעשות את המובן מאליו - הקמת ועדת חקירה ממלכתית - הוביל אותה לכניעה ללחץ אמריקני וליצירת תקדים שאת מחירו אנו עלולים לשלם בעתיד. אלו הדגים הסרוחים. ובאשר לגירוש מן העיר - זו אי ההכרה הבינלאומית במסקנות חיוביות של הוועדה המשונה שהוקמה ביום שני.
* * *
מדוע? משום שאם המסקנות כלפי צה"ל וכלפי הממשלה יהיו חריפות, ואם, למשל, תגיע הוועדה למסקנה שישראל הפרה את החוק הבינלאומי בכך שפעלה מחוץ למים הטריטוריאליים שלה ואף פגעה באזרחים חפים מפשע - העולם אכן יהיה מוכן למחוא כפיים לאובייקטיביות הישראלית.
אבל אם המסקנות יהיו שישראל פעלה כיאות וכי הכישלון היה טקטי בלבד, יקומו רוב אומות העולם, יגנו את הוועדה שנתניהו אירגן לעצמו וידחו על הסף את כל מסקנותיה, למרות קשישותם של חבריה ושיתופם של משקיפיה. נישאר עם תקדים בעייתי ועם חוסר לגיטימציה.
* * *
כל כך פשוט היה להיענות להצעתו של מזכ"ל האו"ם (לא להחלטת מועצת זכויות אדם של האו"ם בז'נבה, בראשותה התורנית של סודן המתחסדת) ולהסכים לוועדה בראשות ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר, עם סגן ישראלי וסגן טורקי, ולהוכיח לעולם כי באחת משש הספינות היו אנשים אלימים שבאו להתעמת עם חיילי צה"ל ולא להביא אספקה לפלסטינים בעזה.
הרי אם אין לישראל מה להסתיר, ואם העובדות מוכיחות את טיעוניה, היתה זו במה אידיאלית להוכיח לעולם את מה שישראל מבקשת להוכיח.
כל כך הרבה לאומיות, כל כך הרבה עמידה על שלנו, כל כך הרבה גאווה ישראלית וכל כך הרבה כניעה וויתורים מיותרים.