מת הסופר ז'וזה סאראמאגו

הסופר הפורטוגלי ז'וזה סאראמאגו, זוכה פרס נובל לספרות בשנת 1998, הלך היום (שישי) לעולמו והוא בן 87. סאראמאגו מת בביתו שבאיים הקנאריים לאחר מחלה ממושכת.

ספריו של סאראמאגו זכו לפופולריות רבה בישראל, ביניהם "דברי ימי מנזר", "הבשורה על פי ישו" ו"על העיוורון", אך בה במידה הוא נודע גם כאחד הקולות הבולטים נגד מדיניות הממשלה בשטחים. ב-2002, בעת ביקור ברמאללה, השווה את פעולות צה"ל כלפי הפלסטינים למעשי הנאצים באושוויץ ואמר כי "היהודים לא ראויים עוד לסימפתיה בעבור סבלם בשואה". דבריו עוררו בשעתם סערה גדולה בישראל ומחוצה לה, והליגה נגד השמצה אף הגדירה אותם כאנטישמים.

זאת לא היתה התבטאותו הפרובוקטיבית היחידה של הסופר. דבריו החריפים עוררו לא אחת ויכוחים ציבוריים להוטים, והסערה שחולל ספרו "הבשורה על פי ישו" אף הובילו אותו לעקור את מקום מושבו לאיים הקאנריים ב-1992. יתרה מזאת, בשנה שעברה, באירוע השקה לספרו "קין" בפורטוגל, אמר סאראמאגו כי לאנושות היה טוב יותר אלמלא נכתב התנ"ך ועורר את זעמם של אנשי דת קתולים ויהודים כאחד.

סאראמאגו נולד ב-1922 למשפחת מעוטת אמצעים בפרברי ליסבון. הוא מעולם לא סיים את לימודי האוניברסיטה שלו, התפרנס בתחילה כנפח וב-1947 פרסם את ספרו הראשון. הספר לא מכר היטב אבל הקנה לו מספיק הכרה כדי למצוא עבודה כעיתונאי. ב-18 השנים הבאות מיעט לפרסם, אך חזר לכתוב ביתר שאת לאחר ההפיכה הצבאית של 1974 ששמה קץ לדיקטטורה של אנטוניו סלזר.

את פרסומו הבינלאומי קנה סאראמאגו רק ב-1982 עם יציאתו לאור של ספרו "דברי ימי מנזר" שעלילתו מתרחשת בימי האינקוויזיציה. הפופולריות העולמית שלו הגיעה לשיאה עם פרסום "הבשורה על פי ישו" ב-1991, שעורר כאמור סערה משום שתיאר את ישו כמי שמנהל פרשת אהבים עם מריה מגדלנה ומנסה לחמוק מצליבתו. בעקבות הסערה, הפך סאראמאגו לאחד הסופרים הנקראים ביותר ברחבי העולם וספריו תורגמו ליותר מ-20 שפות, בין השאר לעברית בהוצאת הספריה החדשה ובתרגומה של מרים טבעון.

עוד ב-1969 הצטרף סאראמאגו למפלגה הקומוניסטית, בה נשאר חבר עד יום מותו. בראיון שקיים ב-1998 לרגל זכייתו בפרס נובל לספרות, אמר: "אנשים נהגו לומר עליי, 'הוא טוב אבל הוא קומוניסט'. עכשיו הם אומרים 'הוא קומוניסט אבל הוא טוב". הוא נודע גם בהתנגדותו להצטרפותה של פורטוגל, אחת העניות שבמדינות אירופה, לאיחוד האירופי ואמר באותו ראיון: "קודם כל אני פורטוגלי, אחר כך איברי ואז, אם בא לי, אירופאי".

מבחינת סגנון הכתיבה שלו, סאראמאגו הושווה לא פעם לסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מארקס, בעיקר בשל הריאליזם המיסטי שמשותף לספריהם של השניים. רב ספריו מתאפיינים במפגשים בין דמויות היסטוריות לדמויות בדיוניות והוא נודע במיעוט סימני הפיסוק שבהם הוא משתמש – סימן היכר שעורר לא אחת ביקורת כלפיו.

הוא הותיר אחריו אישה – העיתונאית הספרדית פילאר דל ריו - ובת.