פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דרוש חשבון נפש

      מי ששלמות העם היהודי יקרה לו ייחל (או התפלל) אתמול שההפגנות והמאסר יעברו בשלום. זה לא היה דבר של מה בכך, והצדדים שלא ויתרו על עמדתם והתקשו לרדת מן העץ נאלצו לעגל זוויות קהות במשולש היחסים חוק?דת?שלטון כדי לאכול מן הכבשה אך גם להותירה שלמה.

      בג"ץ עצם עין בעניינים שוליים ולא התעמת עם המפגינים, שבכוונה תחילה לא נשמעו להוראותיו להתייצב למאסר בשעות היעודות. המשטרה שמרה על איפוק. כולם רצו לראות בשקוע השמש.

      החרדים סחטו את הלימון עד תומו. עם התצלומים שבידיהם תהיה מגביתם נדיבה בחודשים הקרובים. אך גם הם הבינו כי מסגרת המדינה תתפרק לרסיסים אם לא תקפיד למלא אחרי הוראות בג"ץ לאסור את ההורים אשר ציפצפו על החלטותיו. מימוש המאסר הבטיח את היותה של ישראל מדינת חוק.

      סובלנות כזאת היתה בלתי אפשרית בכל מדינת חוק אחרת. אילו הורה בית משפט גבוה במערב לקהילה חרדית לנהוג בצורה מסוימת, לא היה חבר כנסת מטעמה מעז לעלות על הדוכן בפרלמנט ולומר כי קהלו לא ימלא אחר הוראת השופטים אלא יפעל ברוח מצוות הרב. על כך אי אפשר לעבור לסדר היום.

      ברכה לעצמם

      הציבור החרדי חייב להביא בחשבון כי הרוב החילוני נע בשנים האחרונות לקראתו. הממשל הלאומי פעל ככל יכולתו לשלב את צעיריו במערכות ציבוריות וביטחוניות. חרדים המשרתים בצה"ל או בשירות לאומי הם ברכה לעצמם, אבל לאורך ימים גם למערכות היחסים המתפתחות בחברה הישראלית. רק שתקלות מן הסוג שאירע בעמנואל מעכבות תהליכים רצויים, ונזקן רב.

      הצדדים צריכים עתה לחשבון נפש. אפליה מהסוג שנגלה בעמנואל לא תיתכן בעתיד, אבל יש זמן לפתח מוסד חינוכי העונה על צורכי הזרם החסידי. ממש כפי שבעקבות החלטה אחרת של בג"ץ השבוע אי אפשר לממן השלמת הכנסה לאברכים בלי לדאוג לחיילים משוחררים הפונים לאקדמיה.

      אם נרגע הלהט ושקע האבק וכל צד גזר את ה"קופון" שלו, כי אז צריך לחזור עתה אל נקודת ההתחלה. הכל היה מתנהל בצורה שונה אילו הגיעו החילונים והדתיים?לאומיים והחרדים להסכמה - אפילו שברירית - על תוכנית ללימודי ליבה מוסכמים. אם יימצא מי שייטול על עצמו להוביל מהלך כזה, אפשר יהיה לומר בעוד כמה שנים כי מעז יצא מתוק.