בספרו האחרון של הסופר הצרפתי המשובח מישל וולבק, "לצאת מן המאה ה?20", מבטא רודי, חוקר המשטרה הבלגי, אחד מגיבורי הספר, את דעתו על בלגיה: "...אינך יודע מה זה להיות בלגי. אין לך מושג על האלימות - החבויה או הממשית, על החשדנות ועל הפחד שאיתם אנחנו מתמודדים ביחסי היום?יום הבסיסיים ביותר שלנו... בבלגיה אנחנו כבר לא חיים במה שמכונה 'חברה', אין לנו שום דבר משותף חוץ מהשפלה ופחד".
הקורא שורות אלה נותר המום. הייתכן כי התיאור שלעיל מייצג את בלגיה, המדינה הקרירה והרגועה, שלא ידעה מלחמה זה יותר מ?60 שנה ותהילתה מגיעה לה בעיקר מהשוקולדים והגובלנים שהיא מספקת?
התיאור של בלגיה בספר הוא אולי תיאור ספרותי ומוקצן, אבל בתוצאות הבחירות האחרונות יש כדי ללמדנו על טיבו של השעטנז הלאומי הבלגי. הסיפור של בלגיה, לכאורה מדינה שלווה וקרירה, מלמד עד כמה דת ולאום הם גורמים עוצמתיים שרוחשים מתחת לפני השטח.
בלגיה נוסדה במאה ה?19. לאחר קונגרס וינה בשנת 1815 הוחלט לאחד את ארצות השפלה הדרומיות עם המדינות הצפוניות וליצור ממלכה מאוחדת. האיחוד החזיק 16 שנים בלבד, שכן הקתולים מרדו בשלטון ההולנדי?פרוטסטנטי, והכתירו עליהם את ליאופולד הראשון, מלך בלגיה הראשון למעשה.
מה זה אומר עלינו?
ומאז ועד ימינו בלגיה מאגדת תחת שלטונה את שני הלאומים שבקרבה. ואלונים?קתולים מדרום ופלמים?פרוטסטנטים מצפון. לכאורה, בוודאי תחת אווירת האיחוד האירופי, עימות בין הלאומים לא אמור להתרחש. אולם לאחר היוודע תוצאות הבחירות, שבהן התחזקה משמעותית מפלגת "האינטרס הפלמי" שדוגלת בהפרדה בין הוואלונים לפלמים, מתברר שמדובר ביותר מאשר מלחמת תרבות. השאלה הרלוונטית לגבי בלגיה היא לא אם ייפרדו אלה מאלה, אלא מתי.
בשלב זה מתבקשת השאלה מדוע האיחוד הזה, שנמשך זה יותר מ?180 שנים, קורס לפתע? מדוע האיחוד בין שני העמים, שכבר התרגלו לחיות יחדיו ואינם סובלים מאיומים חיצוניים או מבעיות כלכליות קרדינליות, מקרטע?
התשובה קשורה למה שעובר על אירופה לאחרונה. תוצאות הבחירות האחרונות ברוב מדינות אירופה מבשרות כי המגמה היא לא לעבר אינטגרציה אלא לקראת בדלנות אתנית. בלגיה היא, אפוא, רק הדוגמה המובהקת והטרייה לכישלון האינטגרציה האתנית, כפי שהתגלמה במדינות לאום שהוקמו לא על בסיס אתני משותף אלא כרעיון פוליטי שלא צמח מהעם והוכתב על ידי מדינאים. והנה, על אף בית הגידול האוהד והנינוח שאירופה מספקת בשני הדורות האחרונים - מתברר שיש בהבדלי דת, לשון ולאום כדי לערער על לאומיות מדומה הנשענת על אינטרסים פוליטיים וכלכליים.
לנו, כאזרחים החיים במדינה שבה קיים מיעוט דומיננטי, מהווה בלגיה שלט התראה בפני אלו המבקשים ליישם כאן פתרון דומה ומשתעשעים ברעיון מדינת כל אזרחיה - כפתרון צודק ואפשרי לסכסוך בין יהודים למוסלמים תחת יצירת לאום ישראלי אחד.
כל בר?דעת יכול להסיק מיד כי אם בבלגיה, לאחר כל כך הרבה שנים במעבדה המטופחת של בריסל, הניסוי הזה עתיד להיכשל, כיצד יצליח הדבר בארצנו, מדינה שבה ההבדלים האתניים, התרבותיים, הדתיים והלשוניים בין הפלסטינים ליהודים הם רק המבוא לסכסוך גיאו?פוליטי.