לאחרונה ביקרתי בעיר בולטימור שבמדינת מרילנד בארה"ב. רובם הגדול של יהודי העיר הוא חרדי. תפיסת עולמם גובשה בישיבת "נר ישראל", מהישיבות החרדיות הגדולות בעולם. הקונסרבטיבים והרפורמים בעיר בטלים בשישים.
בשבת התארחתי בביתו של יהודי חרדי, שאינו שונה במראהו, בלשונו ובלבושו מכל חרדי ירושלמי. בשיחה שהתפתחה בין זמירות השבת התברר לי שהמארח הוא פרופסור לרפואה, ראש מחלקת פגים בבית חולים יוקרתי במרילנד. בבית הכנסת פגשתי יהודי חרדי נוסף העובד בתפקיד בכיר מאוד בשירות הביון האמריקני (סי.איי.אי), ובמוצאי שבת, באירוע לגיוס תרומות לישיבה בירושלים, הכרתי עורך דין חרדי בעל זקן היורד על מידותיו, המייצג את הבנקים היפניים בארה"ב.
ניסיתי להבין כיצד היהדות החרדית בארה"ב, רובה ככולה, לוקחת חלק בשוק העבודה, ואילו בישראל רבים מבני העדה החרדית אינם עובדים ואלו שכן - עוסקים בהוראה, בעבודות מזדמנות ובמסחר זעיר.
התשובה טמונה בשילוב של אידיאולוגיה, היסטוריה ובעיקר פרקטיקה. כבר לפני מאות שנים התפתחה בארץ ישראל מסגרת של "כוללי חו"ל". כדי לנקות את מצפונם הקימו יהודי הגולה כוללים שמומנו על ידיהם, בעיקר בארבע הערים הקדושות בארץ ישראל. באותם כוללים התקבצו תלמידי חכמים, גדולים וקטנים, שהקדישו את כל זמנם ללימוד תורה. בעלות הוצאותיהם נשאו קהילות הגולה.
קהילת לומדים ענקית
שואת יהודי אירופה וחורבן עולם התורה גרמו לראשי המדינה, בשנותיה הראשונות, להסכים על מספר מצומצם של תלמידי חכמים שתורתם אומנותם. איש לא שיער אז שבמדינת ישראל תקום "קהילת לומדים" ענקית שרבים בה יתפרנסו רק מלימודיהם בסיוע נדיב של קופות גמ"ח. הוראת השעה ההיסטורית הפכה להיות אידיאולוגיה שהכתיבה דרך חיים.
אולם מה שהחל כמיעוט למדני הפך לתופעה נרחבת, וריבוי הלומדים והמפולת הכלכלית של רבים מתורמי הגמ"חים מקרב נדבני חו"ל יצרו מציאות חיים קשה. משפחות רבות מתקשות לגמור את החודש, לחתן את הילדים ולמצוא פתרון דיור הולם. חלק מראשי היהדות החרדית בבני ברק כבר הפנימו את המציאות החדשה, והם מנסים לעודד את הציבור החרדי ללמוד מקצוע ולצאת לעבוד. עם זאת, יש מנהיגים חשובים ביהדות החרדית שעדיין אינם מוכנים לסגת מחזונו של החזון איש ולהודות כי יש צורך במפנה שישנה את אורחות החיים.
באחד המוסדות האקדמיים שאני מלמד בהם פגשתי חרדים הלומדים משפטים. הם התגלו כסטודנטים מבריקים, שהרי התלמוד מקנה יכולת ניתוח מופלאה ועולם הישיבות מעשיר בהרגלי למידה מרשימים.
המדינה צריכה לעודד מהלך לשינוי אורח החיים בעולם החרדי. עדיף לשלם עבורם שכר לימוד במוסדות להשכלה גבוהה מאשר קצבאות סעד. על רקע האירועים האחרונים זה אולי נשמע מוזר, אבל בטוחני כי בעידוד ממשלתי, ובתמיכת ראשי הציבור החרדי, נוכל לראות גם בישראל רופאים, סוכני מוסד ותעשיינים חרדים, ואולי אף שיתוף פעולה בין הישיבות למוסדות להשכלה גבוהה. כן, כמו בארה"ב.