אז היום אנחנו יודעים שאין פיתרון, ומעולם לא היה פיתרון לכל מתיישב, ואפילו גושפנקה של ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט בית המשפט העליון יש, המבהירה אין ולא היה פיתרון.
"לכל מתיישב יש פתרון". שלושה מליון שקלים השקיעה ממשלת ישראל אז באמצעות גאון השיווק אייל ארד בקמפיין "יש פתרון". חמש שנים אחרי, באה ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט מצא ומפוצצת באופן רשמי את הבלון, כשהיא קובעת כי המדינה כשלה כשל נורא.
אבל מי זוכר היום את ההכרזות וההבטחות? תשדירי הרדיו שניסרו אז בחלל גוועו. המודעות בעיתונים הצהיבו ושטחי הפרסום באינטרנט ובטלוויזיה נמוגו. והעולם כמנהגו נוהג. אולי עכשיו, אחרי שוועדת החקירה הבהירה כי המציאות שניבו לייצר אז היתה שקרית, כי הממשלה, שרתמה את כל כוחה לפנות ולעקור את יהודי גוש קטיף מאדמתם, פשוט עצרה להפסקת מנוחה והחלה לעבוד כמו שיודעים לעבוד הפקידים במשרד ממשלתי, אולי היום, חמש שנים אחרי, אנחנו זכאים לתשובה.
אולי יוכל אייל ארד לקום ולהסביר כיצד שיכנע את הציבור שיש פתרון לכל מתיישב? אולי יוכלו מר יונתן בשיא יו"ר מנהלת סל"ע ובכירי ממשלת שרון להשיב כיצד זה מי שמתהדרים באמת לציבור, ביושר וביושרה, עמדו מאחורי קמפיין אורווליאני שקרי, לפיו "יש פתרון לכל מתיישב", בזמן שהם ידעו את האמת.
ידעתם את האמת ויצרתם מציאות שקרית
השאלה איננה היפותטית ואין בה ענין רק למקניטים או למבקשים לחטט בעבר. יו"ר האופוזיציה למשל, שממשיכה לפעול בזירה הציבורית וטוענת לשלטון (כשבצוות יועציה בין השאר גם אייל ארד), חייבת תשובות לציבור. לא רק לציבור המפונים, גם לציבור בישראל. גם לאמת יש ערך במקומותינו. ולמידת אמינותו של מי שמבקש להיות ראש הממשלה גם יש חשיבות רבה לציבור בישראל.
גב' לבני מבקשת את אמונו של האזרח, אולי כדאי שתסביר קודם מה קרה, כיצד עמדה ונתנה ידה (אחריות משותפת, זוכרים?) לקמפיין שקרי. לרמאות של אזרחי ישראל - ביודעין.
האמת, כשחושבים קצת על הענין, הדבר כלל לא מפתיע. לבני עמדה לצד שרון שהחליט בהתעלמות גורפת מתוצאות משאל מתפקדי הליכוד לבצע את הגירוש, כאילו אין משמעות להצבעה, להליכים דמוקרטיים, לרוב ולמיעוט. דורסנות שהתבססה על שקר ושבירת כללי משחק, דורסנות שלא הולידה כל מחאה אצל מי שהיו שרי ממשלת ההתנתקות.
הוועדה גם קובעת שהפיצויים למפונים שנקבעו בחוק, היו נמוכים מהסביר. "הממשלה קפצה ידה", לשון הדו"ח. ואני תוהה: איזה מין ממשלה זו ואיזו מין כנסת היא שקופצת יד כלפי מי שהיא מבצעת בו מעשה אנטי דמוקרטי ודורסני? מה טיבם המוסרי של ראשי ארץ, שביד אחת מצביעים על בזבוז של מליונים ומילארדים, וביד השניה קופצים יד בעומדם מול אנשים שגורשו מביתם אחרי עשרות שנים של עשיה חלוצית וציונית, תוך מציאות בטחונית קשה? מה עוד ניתן לומר על מנהיגות כזו? מה יש לעם בישראל שככה היתה לו?
ועוד נקודה אחת - בית המשפט העליון ששופטיו, ובראשם אהרן ברק, דחו כמעט את כל עתירות הפורום המשפטי למען א"י אשר צפו במדויק את שעלול להתרחש. את העלבון והפגיעה, את הזריקה לרחוב ואת שנות הסבל והייסורים, את החטא ואת הפשע, את הפקידים ואת הבירוקרטיה. בית המשפט היה לבית המשפח ובק"ן טעמים דחה את העתירות. והנה לנו כל המוסדות הדמוקרטיים של המדינה מכסים מעשה מתועב של פגיעה בזכויות האדם, מעשה שלא יכירנו גם בדיקטטורה מהעולם השלישי, ואין בושה.
* הכותב הוא מנכל הפורום המשפטי למען א"י.