אתם מגדלים כלב במשך מספר חודשים, ואז אתם מחליטים להיפרד ממנו. אתם לא יכולים להמשיך לגדל אותו כיוון שאין לכם זמן להקדיש לו, או שהוא כבר לא חמוד כמו שהוא היה גור, הוא מסריח ואפילו מטנף את הבית. אתם נאלצים להיפרד ממנו כי בעל הבית לא מסכים שיהיה בעל חיים בדירה או כי להורים נמאס מהבלגאן. לקחתם אותו כשהוא היה קטן ומתוק, ועכשיו צריך להיפרד. אף אחד מהחברים לא יכול לקחת, אז מה עושים? משחררים רחוק מהבית באמצע שומקום או מוסרים לאחת העמותות. אפשר להניח שרוב האנשים חשים שהם מוסרים את הכלב בהרגשה שהוא מועבר לידים בטוחות, מרגישים שעשו את המעשה הנכון בכך שמסרו אותם לידים מיומנות, ולא זרקו אותו ככה סתם לרחוב. יהודים טובים.
קצת מספרים. מעריכים שכ-100,000 כלבים וחתולים נמסרים או מגיעים בכל שנה לאחת מעמותות לרווחת בעלי חיים ולמכלאות העירוניות. ומה קורה לכלבה אחרי שמסרנו אותה? צער בעלי חיים אומרים כי "אנחנו ממתינים חודש, עד שהבעלים החוקיים של הכלב ידרוש אותו בחזרה. בתום החודש, אנחנו מאפשרים לציבור לאמץ את הכלב, אבל אי אפשר להחזיק את הכלב סגור בתוך הכלוב לעד".
אפשר להניח, אמנם שלא באשמתן המלאה של העמותות, כי מי שלא יפה מספיק או לא חמוד מספיק, או מבוגר או חולה, לרוב ימצא את מותו. אם אתם רוצים לדעת מה עלה בגורלו של הכלב שמסרתם בלב כבד לצער בעלי חיים או לכל עמותה אחרת, נסו להיזכר אם הוא בכלל נחשב יפה ומיוחד. משום שאם הוא היה מכוער, סביר שלא אימצו אותו. מעטים בלבד, ברי המזל, מוצאים את עצמם חופשיים מכלוב וסורגים. גזר דינם האכזרי של עשרות אלפי כלבים וחתולים בישראל נחרץ.
אין נאמנות אין כלב
כל הפתיחה הזו, היא לא כדי לגרום לאנשים להרגיש טוב עם עצמם, אלא בדיוק להפך. אני מתנצל בפני זה שאין לנקוב בשמו, על כך שאני גונב ממנו את סיסמת הבחירות המוצלחת שלו. אבל, כשאתה נאמן למישהו, אתה לא מפקיר אותו, אתה לא זורק אותו בלי לדעת מה יעלה בגורלו, אתה לא רוצה שהוא יסבול מרעב, קור או בדידות. ולכן, אתה אמור לדעת את ההשלכות של המסירה שלו לעמותה כיוון שאמור להיות לך איכפת מהחתול או מהכלב. הרי אם זה לא המצב, מה הוא עושה אצלכם מלכתחילה?
אני לא קדוש. גם אני הייתי ילד, וגם אני רציתי כלב והתחננתי לאימא שבסוף הביאה לי את ג'וני. כילד בן 8 לא הבנתי את האחריות של להוציא אותו ולטייל איתו ולנקות לו. אימא נשברה מהעומס והחליטה לשחרר את ג'וני לרחוב. ג'וני היה חסר אונים בכל הסיפור הזה, הוא נפגע מהחלטות טיפשיות של בני אדם.
אנחנו חייבים להיות נאמנים לחיות המחמד שלנו. אסור לנו לגדל כלבים גזעיים, רק כדי למכור אותם אחר כך. יש אלפי כלבים שמחכים לאימוץ, והם הרבה יותר חשובים מקופה שאנחנו יכולים לגזור על הלברדור. אם החלטנו למסור את הכלב, חשוב שנהיה אחראיים לגורלו, לוודא שמצאנו בשבילו מקלט בטוח, לבדוק שדואגים לו, לבקר אותו מדי פעם. זה, יעשה אותו שמח.
אפשר למצוא דוחות המעידים שמספר הכלבים שמתים בשנה בישראל על ידי המכלאות העירוניות הוא 30,000 בקירוב. במקומות מסויימים זה יכול להגיע לרוב המוחלט של הכלבים הכלואים בעמותה. לכלבים אין זמן שהאיוולת הזו תמשיך. לכם יש?
בעקבות הפניה של וואלה! בעלי חיים, "צער בעלי חיים ישראל" התחייבה לבצע מעקב מסודר על כמות הכלבים שהוטרינרים שלהם ממיתים בהמתת חסד.