מעולם לא היה בישראל קמפיין מוצלח יותר מהקמפיין למען גלעד שליט. ספק אם בתולדות העמים היתה אי פעם התגייסות לאומית כזו למען אדם אחד. אין ילד בישראל שאינו יודע מיהו ומהו גלעד שליט. אין משפחה בישראל שאינה רואה בגלעד שליט בן משפחה. כמעט בכל בית בישראל הוזכר שמו של גלעד בסדר הפסח.
זהו ביטוי נפלא של סולידריות לאומית, של ערבות הדדית, של "כל ישראל ערבין זה בזה". עצם העובדה שבנושא זה החברה הישראלית מגלה אכפתיות כזו וכל כך הרבה אנשים מוכנים להקדיש מזמנם וממרצם למען אדם אחר - מעוררת גאווה.
אולם מבחנו של קמפיין אינו רק הצלחתו בתור קמפיין. מבחן התוצאה הוא שחרורו של שליט. ועובדה - גלעד עדיין בשבי. אחרי ארבע שנים של קמפיין מוצלח ללא תוצאות, אנו חייבים לעצור ולשאול את עצמנו: מה הסיבה לכישלון? איך קמפיין מוצלח כל כך אינו משיג את מטרתו?
מי שינחת לפתע בישראל וייחשף לקמפיין עלול לחשוב שממשלת ישראל חטפה את גלעד שליט ושאזרחי ישראל נאבקים כדי לשכנע אותה לשחררו. הקמפיין למען שליט מתעלם, כמעט לחלוטין, מהשחקן המרכזי - חמאס. גלעד מצוי בידי חמאס, ובדרכי שלום אי אפשר יהיה לחלצו ללא רצון חמאס. לכן, כדי להשיג את המטרה, יש לבחון מה השפעת הקמפיין על רצון חמאס לשחרר את גלעד.
למה חמאס לא מוכן לעסקה?
שתי ממשלות - ממשלת אולמרט וממשלת נתניהו - הסכימו לעסקות שבויים שקשה להגזים במשמעותן מרחיקת הלכת. שחרור מאות מחבלים, ובהם רוצחים. גם מבחינה כמותית וגם מבחינה איכותית, הצעות ישראל מרחיקות לכת. איני מאמין שעוד ממשלה בעולם היתה מוכנה לדון אפילו על פחות מכך. הממשלות שקיבלו את ההחלטות עשו זאת בהכרה מלאה ובידיעה שייתכן מאוד כי רבים מן המשוחררים יחזרו לטרור. ואף על פי כן, שתי הממשלות היו נכונות לכך, בתמיכה ציבורית רחבה.
על רקע זה נשאלת השאלה: מדוע חמאס אינו מוכן לעיסקה כזאת?
הרי מדובר בשחרור של מאות, והאינטרס הפוליטי והצבאי של חמאס בהצלחת עיסקה כזאת גדול. התשובה היא שככל הנראה הסיבה לכך היא שחמאס מאמין שהתעקשותו תביא את ישראל לוויתורים נוספים ולעיסקה נוחה יותר. חמאס מאמין ששום ממשלה ישראלית לא תעמוד בלחץ דעת הקהל, המתפרש כלחץ לשחרורו של גלעד שליט "בכל מחיר". ולכן ראשי חמאס מאמינים שהזמן בעניין שליט פועל לטובתם.
לפיכך מן הראוי שנבחן את השאלה אם הקמפיין למען שליט מסייע לשחרורו או מזיק לשחרורו. מי יודע, אולי אלמלא הקמפיין הזה גלעד כבר היה חופשי, בחיק משפחתו?
אולי במקום קמפיין, היוצר רושם של לחץ ציבורי על הממשלה לשלם כל מחיר, יש מקום לקמפיין נגד פשע המלחמה של חמאס, שבמשך ארבע שנים מסרב לעמוד בתנאים הבסיסיים של יחס לשבוי, כמו ביקורים של הצלב האדום? אולי יש מקום למאבק ציבורי ליד שגרירויות זרות וליד מטות או"ם והצלב האדום בעולם, להפגנות סוערות של יהודים ושל לא יהודים ברחבי העולם ליד נציגויות של ציר הרשע - איראן וסוריה - למען שחרורו של גלעד?
משט מחאה מנוגד למשט הציני של ארדואן ליד חופי עזה, משט שישים במרכזו את הדרישה לשחרר את גלעד ויקרא להגברת הלחץ על חמאס כל עוד גלעד בשבי, יוכל אולי לסייע. אפשר, למשל, ליזום פעולות של לחץ פסיכולוגי ישיר על משפחות אסירי חמאס כדי שהן תגברנה את הלחץ על חמאס להתפשר. אפשר לעשות הרבה דברים. אחרי ארבע שנים של קמפיין מוצלח שלא השיג דבר, הגיעה השעה לשנות כיוון.