פסק הדין החשוב שניתן אמש ממשיך את הדרך שהתווה בג"ץ בעניין חוק טל בנושא חובת החרדים לשאת בצורה שוויונית בנטל הלאומי ולפרנס את עצמם, כאחיהם שבחו"ל, מבלי שייפלו למעמסה על הקופה הציבורית.
על אף שהוא טובל כולו בעקרונות של שוויון, פסק הדין משקף את גישת היסוד היהודית שלפיה לימוד תורה, ערך נעלה וחשוב ביותר כשלעצמו, אינו מצדיק הימנעות ממלאכה והישענות על כתפי אחרים בפרנסת הבית. כפי שקבע הרמב"ם כבר לפני 800 שנה: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא".
פסק הדין מבוסס על ההיררכיה של חוקי התקציב השונים, בקובעו שגם חוק תקציב שנתי, שמכוחו נהנו אברכים מהבטחת הכנסה במשך שנים, כפוף לעקרון השוויון הקבוע בחוק יסודות התקציב, וכי העדפת אברכי הכוללים לעניין הבטחת הכנסה מנוגדת לעקרון החוקתי של השוויון בפוגעה בו פגיעה שאינה מידתית.
בג"ץ גילה מתינות
לנוכח התכלית הכלכלית שעומדת ביסוד הבטחת ההכנסה, נשללה טענת המדינה שהשונות העובדתית בין אברכי כוללים לבין סטודנטים או תלמידים במוסדות להכשרת כהני דת לא?יהודים רלוונטית לעניין קבלת הקיצבה.
בבני ברק נוהגים לומר בבדיחות הדעת שעל שלושה דברים עולמו של אברך הכולל עומד: על התורה - של הבעל, ועל העבודה - של האישה, ועל גמילות החסדים - של המדינה. בג"ץ קבע אמש: לא עוד.
אכן, למרות האקטיביזם השיפוטי שגילה, נמנע בג"ץ מהחלה מיידית של פסק הדין וגילה מתינות רבה בכך שאיפשר לאברכים תקופת מעבר והסתגלות. בג"ץ קבע שדם אברכי הכוללים אינו סמוק מדם הסטודנטים, וכמוהם יצטרכו גם הם לעבוד למחייתם. כל זאת, אם לא תחוקק הכנסת חוק מיוחד שיסדיר את הסוגיה, חוק שבדומה לחוק הנוכחי יצטרך לעמוד במבחן החוקתי של השוויון.