אהוד ברק, לך הביתה

קשה לי לכתוב את הדברים האלה על ראש מפלגתי. קשה לי שבעתיים לכתוב את הדברים האלה על האיש שתואר כחייל המעוטר ביותר שקם לצה"ל מאז לידתו של צה"ל. אבל אין מנוס מלדרוש משר הביטחון אהוד ברק, לארוז את חפציו ולעזוב את לשכת שר הביטחון. ואם הוא לא יבחר בדרך הזאת, חייבים חברי הכנסת והשרים של העבודה לומר לו: "אהוד: כשלת, נכשלת והכשלת. לך הביתה!"

כישלון פעולת המשט מחייב הסקת מסקנות. זהו כישלון כה מהדהד עד שהותיר את ישראל חבולה ומוכה על הקרשים. אהוד ברק חייב להתפטר לא כי הוא אדריכלה הראשי של הפעולה הצבאית, אלא כי הראייה הכוחנית והבריונית, שהיא הג'י.פי. אס שלו בקריאת המציאות האזורית והעולמית, הביאה אותנו לקטסטרופה אחר קטסטרופה. האיש, שעומד בראש המפלגה שלי, עדיין חי בשנים ההן שבהן פעולות התגמול בארץ ומחוצה לה שימשו את הליבידו הלאומי של הישראלי החדש.

לא שלא דרושה הפעלת כוח ביחסים בין מדינות. באין ברירה, הכוח הוא מדיניות נכונה ואף רצויה. אבל האיש אינו מכיר שום ערך אחר למעט כוח והפעלת כוח. הוא חי עדיין על פי חוקי הג'ונגל שנכפו על ישראל מייד אחרי הקמתה והוא טרם הפנים שת אפשרות קיומה של מציאות חדשה.

נכנסנו לקואליציה הקשה הזאת, בין היתר, כדי לקדם את תהליך השלום בינינו ובין שכנינו. בטרם כוננה הממשלה החדשה בראשותו של בנימין נתניהו, דומה היה שנוצרת מערכת יחסים אינטימית בין ישראל והפלסטינים. נשיאם אבו מאזן נהג לפקוד את ביתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט אחת לכמה שבועות לאורחת ערב. משני צידי השולחן ישבו אלה מול אלה, חברי הפמליות משני המחנות, ודיברו איש אל רעהו כמו היו חברים קרובים.

נכנסנו לקואליציה כי הבטחנו לאלפי צירי העבודה החצויים בליבם שכניסתנו תרכך את הקואליציה החדשה ותדחף אותה למשא ומתן אינטנסיבי עם הפלסטינים ועם הסורים. אהוד ברק עלה על הבמה וצרח מלוא גרונו את חשיבותו של תהליך השלום עם הפלסטינים ועד כמה יכולה ישיבתו בפורומים הנכונים לתרום לקידומו. של השלום, כמובן.

חלפו שנה וחודשיים מאז אותה ישיבה גורלית שבסופה זחלה תנועת העבודה תחת כנפי הקואליציה החדשה. מעולם בישראל לא קמה תרכובת כה קיצונית של מפלגות: הליכוד החדש שרוב חבריו נבחרו על פי הוראותיו של משה פייגלין, ישראל ביתנו הקסנופובית עד כדי גזענות והבית היהודי ששלושת חבריו התחרו זה מול זה מי יחזיר את ישראל אחורה לעידן של בתי המקדש. בראשן התייצבה ש"ס, המפלגה הספרדית שקנאותה הדתית והלאומית הביאה אותה לבגוד בכל ערך ספרדי של מתינות ודרך ארץ.

עתה ברור כשמש שתנועת העבודה והאיש שעומד בראשה נהפכו לעלה תאנה בלבד בממשלה שדירדרה את מעמדה של ישראל לתהום. היינו שותפים לקיפאון המדיני, שתקנו לנוכח מינויו של פירומן לשר החוץ של ישראל, הבלגנו מול האורגיה הפראית של חקיקה דתית ולאומנית שהמדינה לא ידעה כמותה מאז הקמתה.

לנוכח מסע ההשפלות התגאינו ששר הביטחון הוא שלנו ומשלנו. אבל גם השמחה הזאת שבתה אחרי שאהוד ברק הוכיח שחוכמתו הצבאית איננה עולה בהרבה על חוכמתו המדינית. שתיהן יצאו לפגרה ארוכה וטרם שבו בשלום אל הבסיס. על כל אלה ועל המחדל המהדהד מכולם – המשט – צריכים שרי העבודה וחברי הכנסת לדרוש את כינוס המפלגה כדי לשחרר את ברק מתפקידו.