בעוד זמן קצר אמורה פרופ' גבריאלה שלו לסיים את כהונתה כשגרירת ישראל באו"ם, וטרם נמצא לה מחליף. כל זאת בימים שבהם ישראל נתונה במצור בינלאומי, מדיני ודיפלומטי שלא היה כמותו ולא נראה קיצו. בנימין נתניהו מתלבט לאחר שהמועמד האידיאלי - המשפטן, איש אוניברסיטת הרווארד פרופ' אלן דרשוביץ - דחה את הצעתו להיות שגריר ישראל באו"ם.
דרשוביץ נימק את הדחייה בהיותו אזרח אמריקני וכמי שאינו יכול להשיב לארצות הברית בחציית קווים, תוך כדי ביטול אזרחותו, ועוד במדינה שכה מאירה לו פנים.
דבריו נאמרו "לפני הספירה", לפני פרשת המשט. אנו מביעים תחינה בפניו - לחשוב שוב. הרי מאז קדרו השמיים. דרשוביץ לא נתבקש לשמש שגריר בימי שיגרה. אלה הם ימים שחורים לישראל, ומשאלתו של כל אזרח היא שדרשוביץ ישקול מחדש. האו"ם כבר מזמן איננו "שמום", כאמירתו של בן?גוריון. פרשת המשט והגינויים בעקבותיה טרם תמו. "דו"ח גולדסטון 2" כבר נמצא בראשית הריונו. המתקפה המדינית על ישראל מתעצמת מדי שעה בשעה. ומה עוד צפוי? אפשר להעלות על הדעת גם תרחיש אימים, זוועתי, שהולם את שפל מעמדה של ישראל: קבוצת מדינות מגישה לעצרת האו"ם הצעת החלטה המבקשת לבטל את החלטה מספר 181 מכ"ט בנובמבר, שהניחה את התשתית להקמת מדינת ישראל. היש מי שיערוב כי באווירת הימים האלה הצעת החלטה חדשה שכזו לא תאושר? ההיסטוריון בני מוריס, בספרו החדש "1948", מתאר באחד מפרקיו, כמו בסיפור מתח, כיצד הושג בימים הרחוקים ההם הרוב הנדרש של שני שלישים בעצרת האו"ם למען הצעת ההחלטה להקמת המדינה. אפילו שלמונים שולשלו לנציגי מדינות כדי שיצביעו "בעד". והיום? מפחיד לחשוב על התוצאה האפשרית של הצבעה חוזרת. אכן, גם אם תאושר הצעה כזו היא לא תבטל את קיומה של ישראל, אבל מי ישער את חומרתה הערכית?
אסור לנתניהו להרפות
ישראל לא נאבקת בימים אלה על קוצו של יוד. ישראל נאבקת על עצם ההכרה בלגיטימיות שלה ובניסיון לשלול את קיומה! ומיהו הטוב ביותר שיוכל לסייע ולהדוף את הגל של שלילת הלגיטימיות? מי אם לא מי שכבר הוכיח כי הוא הפרקליט המעולה ביותר של ישראל - משפטן, מתפלמס ונואם מזהיר מעל כל במה, בספר ובעל פה?
נתניהו, כזכור, גייס את פרופ' סטנלי פישר לכהונת נגיד בנק ישראל, תפקיד שיהודי אמריקני זה ממלא בהצלחה מזהירה בימים סוערים לכלכלה העולמית. כאשר עלתה מועמדותו היו שהתרעמו: "החסרים אנו כלכלנים מעולים, עד כי נייבא מישהו מבחוץ?" הניסיון טופח על הפנים. פישר אהוד ומצליח.
כמוהו, גם דרשוביץ הוא המועמד הטוב ביותר לשגריר ישראל באו"ם. כן, יהיה עליו להקריב: לוותר על נוחות החיים באוניברסיטה היוקרתית ביותר בעולם, לוותר על מעמדו כפרקליטם של אנשי שם שחטאו בארה"ב. וכן, יהיה עליו לוותר על אזרחותו האמריקנית, על אזרחות המדינה שחיבקה אותו. אבל על דרשוביץ להיזכר במילותיו של ביאליק: "אין בודקין בשעת סכנה". לעומת הקורבן האישי העצום שיקריב, יירשם דרשוביץ בדפי הזהב של העם כמי שנחלץ לטובת המשך קיומו של הבית השלישי בימים שבהם רבים וחזקים מנסים לקעקע את יסודותיו. עליו להרהר מחדש בסירובו, ושומה על נתניהו לא להרפות מן הטלפון עד שיאמר דרשוביץ "אני בא".