וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סנקציות - האם הן יעצרו את אירן?

פרופ' אברהם בן צבי

13.6.2010 / 7:44

החלטתה של מועצת הביטחון לאשר סדרה נוספת של סנקציות כלכליות נגד טהרן, ובכללן הטלת איסור על קיום קשרים כלכליים וטכנולוגיים העלולים לסייע לה לקדם את תוכנית הגרעין, כמו גם הקפאת נכסים אירניים בעולם, מעלה את שאלת יעילותן של סנקציות כלכליות אלה.

על רקע העובדה שסבבי הסנקציות הקודמים לא ריסנו את המשטר ולא הניעו את אחמדינג'אד לשקול מחדש את מדיניותו הגרעינית, נשאלת השאלה אילו לקחים ניתן להפיק מן ההיסטוריה של אירועים שנקטה הקהילה הבינלאומית במדיניות דומה כלפי משטרים סוררים. זאת במיוחד לנוכח מה שמצטייר עתה כחבילה של סנקציות רכות, יחסית, שהושתו על אירן. בהתמודדות מדינות או ארגונים בינלאומיים מול מוקדי התרסה, איום וסכנה אפשר לזהות שני דפוסי פעולה חלופיים. הדפוס האחד נעוץ בסנקציות חריפות וגורפות, ואילו בקוטב השני נמצאות הסנקציות הרכות, הסמליות בעיקרן. את הביטוי המזוקק ביותר לדגם המחמיר של סנקציות ניתן לראות במארג הצעדים שנקט ממשלו של הנשיא פרנקלין רוזוולט נגד יפן במרוצת השנתיים שקדמו למתקפת פרל הארבור. שיאן של הסנקציות, שגובשו על רקע תוקפנות מתמשכת של יפן בזירת המלחמה בסין ובזירת הודו?סין הצרפתית (וייטנאם כיום) היה האמברגו המוחלט על יצוא נפט ודלק לתעופה לארץ השמש העולה, וזאת נוסף על הקפאת נכסיה של יפן בארה"ב.

על רקע העובדה שיפן ייבאה לא פחות מ?90 אחוז מן הנפט שלה בארה"ב, ציפו אדריכלי הסנקציות המשתקות - שר המלחמה הנרי סטימסון ושר האוצר הנרי מורגנטאו - שיפן תאמץ דפוס מתון ומפויס. התקווה נכזבה. הסנקציות הקיצוניות, שלא לוו בנכונות אמריקנית להתפשר, הביאו את ממשלת הידאקי טוג'ו להחלטתה להלום, בדצמבר 1941, בצי האמריקני בפרל הארבור. לעומת הדגם הזה של הסנקציות, העלול לדחוף את "מדינת הקורבן" הנואשת להסלים את העימות (שכן אופציית הכניעה ללחץ כרוכה במחיר פוליטי ואידיאולוגי גבוה), המלחמה שיזמה איטליה נגד אתיופיה ב?1935 היא דוגמה לדגם הרך של הסנקציות, המעוקרות לחלוטין מכל מנוף של השפעה ממשית. במקרה זה, אף שלא היה ספק לגבי תוקפנותה של איטליה הפשיסטית שפלשה לאתיופיה ב?1935, הפגין חבר הלאומים רפיון בטיפולו בסוגיה.

דרוש אמברגו על יצוא הנפט

אף שכוחותיו של מוסוליני השתמשו בנשק כימי, הארגון הבינלאומי הסתפק בסנקציות כלכליות צמחוניות שלא כללו אמברגו על מכירת נפט לאיטליה או את סגירתה של תעלת סואץ (שנשלטה על ידי בריטניה) לכלי שיט איטלקיים.

ארה"ב, שלא הצטרפה מעולם לחבר הלאומים, הטילה מצידה אמברגו נפרד על מכירת נשק ותחמושת ל"שני הצדדים", שהיה מבחינת לעג לרש, וליוותה אותו במה שכונה "אמברגו מוסרי". בהיעדרן של סנקציות מכאיבות המשיך מוסוליני במתקפתו. מקרים אחרים, שבהם הוטלו סנקציות כלכליות שנמצאו אי שם בין הקוטב הקשוח לקוטב הרך, השיגו בדרך כלל לפחות חלק מיעדיהם, וזאת בניגוד למקרי הקיצון.

עם זאת, לפחות במקרה אחד (הסנקציות שהטילה הקהילה הבינלאומית נגד לוב) חלפו כשני עשורים כמעט עד שהלחץ הכלכלי החל לשאת פרי. בכל האירועים הללו (כולל הסנקציות נגד רודזיה ודרום אפריקה) לא היתה הצלחתה או כישלונה של מדיניות הסנקציות תולדה ישירה ממשוואת העוצמה בין הצדדים, אלא הושפעה ממידת השילוב בין המקל לגזר, וגם מרמת הלכידות בין מרכיבי הקואליציה שיזמה את הסנקציות. ככל שקואליציה זו היתה משוסעת (כפי שהיה ב?1935, כשבריטניה וצרפת תמכו במדיניות שונה כלפי איטליה), גדל מרחב התמרון של מדינת היעד לסיכולן של הסנקציות.

באשר לסנקציות הנוכחיות נגד אירן, העובדה שלא נכלל בהן אמברגו על יצוא נפט מאירן ומכירת תזקיקי נפט לטהרן מקרבת אותן להגדרה של סנקציות רכות, וזאת כתוצאה מסירובן של רוסיה ושל סין. מעבר לחולשה זו נשאלת השאלה מהי מידת נחישותה של אירן להמשיך בתוכניתה הגרעינית. שכן, אם האירנים נחרצים להמשיך בנתיב הפצצה חרף המחירים הכרוכים בכך, גם האסטרטגיה המתוחכמת ביותר לא תשיג את יעדיה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully