אין הודאה או הודעה ישראלית כי המחבל הבכיר מחמוד אל?מבחוח נהרג בידי יחידה שפעלה מטעם המוסד. אין גם ספק כי האיש שמצא את מותו בדובאי אחראי לרציחתם של ישראלים רבים כפועל יוצא מפעילותו, ובעיקר חיזק את הטרור הפלשתיני בעזה. ייתכן כי המערב רואה בעין רעה את חיסולו, אבל מה לעמדה זו וללהיטות לחשוף את המבצעים עד לאחרון שבהם?
נניח, וזו רק הנחה בלבד המבוססת על מקורות זרים, שהישראלי אורי ברודצקי המתגורר לרגל עסקיו בפולין סייע להשיג דרכון ממשי או מזויף של אזרח גרמני, שנעשה בו שימוש במהלך החיסול. אז מה? הוא פעל בשירות האור או מטעם החושך? לא מובנת הלהיטות הגרמנית לחפש מחוץ לתחום ריבונותה ישראלי אשר במקרה הקיצון היה במעגל השלישי או הרביעי של מבצעי הפעולה.
"למען ארץ ישראל מותר לשקר"
על ישראל להימנע, כמובן, מכל מהלך שיגרום למשבר מדיני ודיפלומטי עם גרמניה ופולין, או מי מהן. הרי אי אפשר להתעלם מן ההסבר הנגדי, שגרמניה היא מדינת חוק ואינה צריכה לנהוג איפה ואיפה ולעצום עיניים לנוכח מה שנראה לה כפעולה ישראלית.
לכן המדיניות הנכונה היא להלך על קצות האצבעות. להידבר עם הדרג המדיני והמשפטי הן בגרמניה והן בפולין, ואולי לקיים גם שיחות בין עמיתים בכירים בארגוני הביון של המדינות המעורבות. במקביל על ישראל וידידיה למתוח את כל שריריהם המדיניים וההסברתיים - בלי שימוש כמובן באמצעים אלימים - כדי לשחרר את ברודצקי.
תחבולה? תחכום? פיתוי? דורון? זו מילה יפה לשוחד. ברור שזה מעשה אשר לא ייעשה במדינת חוק. ראוי לרדוף כל מעשה כזה עד חורמה. לא כן ביחסים שמחוץ למדינה. בדיוק לכך כיוון יצחק שמיר כאשר העיר כי למען ארץ ישראל מותר לשקר. בנסיבות מסוימות - בהתמודדות עם הטרור והרשע - מותר.