לתקשר עם חולדה (ז"ל)

לאחר שכלבתו האהובה של אלכסנדר מוקדון הלכה לעולמה הוא החליט לקרוא לעיר על שמה. הכלבה פיראטס מתה כבר לפני יותר מאלפיים שנה אבל העיר פיראטס קיימת עד היום בפקיסטן וזכרה של הכלבה הובטח ומובטח בהיסטוריה. אז עד שתקום עיר בנגב על שמה של פשושית (תבד"לא), כלבתה של מיכל ינאי, ועד שיתקבלו האישורים הסופיים לפתיחת בית הספר לנהיגה על שם דובי-דוברמן ז"ל (שנמצא בתכנון!) הנה כמה אנשים שבאמת השקיעו בכל הקשור להנצחת חיית המחמד שלהם.

לירון איבד את כלבתו, רנה, ממחלה קשה לפני שלוש שנים. הוא הקים אתר באינטרנט לזכרה של הכלבה ומאז הוא מקפיד לכתוב שם את כל חוויותיו עם רנה, להעלות תמונות משותפות ולפרוק את געגועיו על הכתב. "רנה חסרה לנו בכל יום שעובר. כל דבר מזכיר אותה ואת דרכה המיוחדת לעשות דברים. כל יום כשאני נכנס הביתה אני נכנס לבית קצת יותר ריק. רנה לא משתוללת משמחה וקופצת עלי, ואני לא שומע עוד את נביחות השמחה שלה במדרגות בדרך הביתה. אני נזכר במקומות שרנה אהבה וחושב מה היא הייתה עושה אם היא הייתה פה עכשיו", הוא מספר. רנה ז"ל אהבה לשתות הרבה קפה. כל כך אהבה את המשקה, עד שלא היה אפשר היה להשאיר לידה כוס קפה מבלי שתנסה לטעום ממנה. מכאן, קל להבין איך לירון החליט שבעקבות אהבתה הגדולה של רנה לקפה הוא יקים בית קפה על שמה. עד שהתוכניות הגרנדיוזיות יצאו לפועל, הוא כותב עליה באתר שהקים ומתרפק על הזיכרונות מהימים עם רנה.

אבל יש אנשים שלא מתעסקים בהעלאת זכרונות, אלא דווקא בהווה, או שמא נאמר "החיים בעולם הבא". קים שריידן, גדלה בילדותה עם חיות מחמד רבות. בכל פעם שאחת החיות נפטרה, היא הייתה צריכה להתמודד מחדש עם כאב האובדן, וגם, כמובן, עם השאלות בנוגע לחיים שאחרי.
שריידן נקשרה במיוחד לאחת מארבע עשרה החולדות (!) שהיא מגדלת בביתה. לאחר שזו מתה, היא החלה להרגיש שהחולדה מנסה לתקשר איתה מהעולם הבא או שמא יש לומר מ"גן העדן לחיות", שהוא כמובן קיים ומקביל לזה האנושי. היא החליטה לכתוב ספר שהפך לרב-מכר בארצות הברית, "חיות והחיים שאחרי" (Animals and the Afterlife) בו היא עוזרת לאותם אנשים שאיבדו את יקיריהם להתמודד עם הכאב ולענות על שאלות מרכזיות כמו מה קורה אחרי המוות אצל בעלי חיים? והאם יש לבעלי חיים נשמות?

אחת התשובות הפופולריות היא, שכאשר חיית מחמד אהובה הולכת לעולמה, היא מגיעה ל"גשר הקשת בענן" מעין גן עדן שלנו רק לחיות. שם, החולים, החלשים או הזקנים, שבים להיות צעירים וחזקים שוב. בסופו של דבר זהו גם המקום אליו אנחנו מגיעים בסוף ימינו לאסוף את חברינו ולהמשיך לעולם הבא.

יש גם את האופציה הקונבנציונלית. הדרך הנפוצה ואולי המכובדת ביותר להנצחת הכלב היא להביא אותו לקבורה בבית קברות לחיות ואף להקים לו מצבה. ברחבי הארץ ישנם חוות וחלקות רבות המציעות שירותי קבורה עבור חיות המחמד. בית הקברות לחיות הראשון בישראל הוקם בחוות דניאל שבמושב מגשימים לפני יותר מעשרים שנה. מסתבר שהרבה מאיתנו בוחרים להביא את חיית המחמד שלנו לקבורה בבית עלמין לחיות ובחוות דניאל כבר אזלו מקומות הקבורה. בימים אלה הם מפנים חלקה חדשה שתשמש את בעלי החיות לקבורת חבריהם.