למנהלת, באהבה

מיכל רייכרט, נזכרים התלמידים, הגיעה למסיבת הפורים מחופשת לכיפה אדומה. היא דפקה כניסה פתאומית למסיבה של תלמידי התיכון שאותו היא מנהלת - התיכון על שם ברנר בפתח תקווה. ואז היא הבחינה בכמה נערים שלא התנהגו בהתאם לכללים, עצרה את החגיגה וזרקה אותם מהמסיבה. השבוע ישב אחד מאלה שהיא זרקה, וסיפר איך הוא וחבריו נלחמו כדי שהיא תמשיך להיות המנהלת שלהם. פגשתי אותו יושב ליד חדרה? ומחכה לה. "באתי להגיד לה שאני מאושר שהיא נשארת איתנו ושלא הצליחו לפטר אותה. נכון, היא העיפה אותי, ואחרי זה גם השעו אותי. אבל לרגע אחד לא היה לי ספק שיש לה לב ענק, שהיא עשתה את זה מדאגה אמיתית. בזכותה השתפרתי בלימודים".

"אז כן, גם אני השתתפתי בהפגנות ובכל הפעילות נגד העירייה שרצתה להיפטר ממנה. אני, שהיא השעתה אותי, רוצה ללחוץ לה את היד ולהגיד לה תודה על הכל", הוא אומר. שערי הברזל העבים והחלודים, מבני הבטון הגבוהים והמזגנים הישנים בכיתות שחלקם שבקו חיים דווקא באמצע החמסין הגדול, מסגירים מיד כי מדובר באחד התיכונים הוותיקים של פתח תקווה. חלק מהתלמידים בבית הספר ברנר באים משכונות חלשות, וחלקם משכונות מבוססות יותר. זהו מקום שבו האינטגרציה בולטת יותר מכל.

בחודשים האחרונים פקדה את המקום סערה. 600 תלמידים החליטו לעזוב את החיים הרגילים שלהם, שכללו שוטטות יומיומית בקניון שופע המותגים שבצומת סירקין הסמוך, ולצאת למאבק. הם עשו בית ספר לפוליטיקאים משופשפים, ניהלו מאבק ממוקד ויעיל, קיימו הפגנות סוערות, שלחו אלפי פקסים וכמעט השביתו את עבודת העירייה - והכל בשביל דבר אחד: להשאיר את המנהלת שלהם בתפקידה לאחר שהעירייה החליטה לפטר אותה.

עוז חורי, תלמיד כיתה י"א 6, הוא בן 17 וחצי, ומכהן כיו"ר מועצת התלמידים. "זה קרה סמוך ליום הזיכרון לחללי צה"ל. היו כבר שמועות שמשהו קורה עם המנהלת שלנו. שמענו שהעירייה החליטה לפטר אותה. לא הבנו למה, כי בעינינו היא מאוד מוצלחת, והחלטנו להתחיל לפעול", הוא מספר.חורי צירף אליו את יעל לוי, בת 17, גם היא חברה במועצת התלמידים. השניים התחילו לעבור מכיתה לכיתה, ואחרי שקיבלו רשות מהמורים להפריע לכמה דקות, מסרו לתלמידים את הבשורה הקשה. "התגובה של התלמידים היתה הלם. הם דרשו שלא נוותר. שנעשה הכל כדי שהיא תישאר. ידענו שאוהבים אותה בבית הספר אבל לא שיערנו עד כמה", מספרת לוי.

דוד חג'ג', יו"ר ועד ההורים של בית הספר, יושב במשרדו בחברת טקסטיל גדולה, שם הוא המנהל הלוגיסטי. הוא מספר לי כיצד קיבל הודעות בהולות ממורים שמספרים שהמנהלת הולכת הביתה. חג'ג' כינס בביתו את חברי מועצת התלמידים, וכולם ביחד יצאו בהחלטה נחושה להתנגד "למעשה התמוה הזה", כדבריהם. הוחלט שם גם על דרכי פעולה ותגובות נחרצות. "ידענו שיש כאן משהו לא טהור, לא נקי, לא תקין. ראיתי שהילדים האלו יעשו הכל, אבל הכל, שלא יפטרו להם את המנהלת", אומר חג'ג'.
התלמידים לא נחו לרגע. הם אירגנו הפגנות סוערות ליד בית הספר ונשאו שלטים שעליהם סיסמאות נגד פיטורי המנהלת שלהם. אחרים שיגרו בעזרת הוריהם מאות פקסים מדי יום לעיריית פתח תקווה, ללשכת ראש העיר ולראשי מינהל החינוך בעירייה. הם איימו לא להיכנס לכיתות, פנו גם למשרד החינוך והכריזו שזה לא יעבור.

המתח בבית הספר היה גבוה. התחושה קשה. "התלמידים לקחו את זה מאוד קשה. הם מאוד נקשרו למיכל. היא נתנה להם תחושה אישית, משפחתית, ודאגה להם מאוד. גם בחדר המורים דיברנו כל הזמן שעושים לה עוול", סיפרה לנו השבוע אחת המורות. "לא יכולנו להצטרף באופן גלוי למאבק, אבל הבהרנו לתלמידים שהם צודקים. עשרות שנים היא איתנו, כמורה ועכשיו כמנהלת. מיכל מכירה כל שולחן בכיתות, כל לוח, כל כיסא. היא הביאה אותנו להישגים יפים, לבית ספר מאוחד ונעים. לא הבנו למה אחרי חצי שנה בלבד פתאום מודיעים שהיא לא תמשיך בשנה הבאה. ההודעה הזאת הרסה את כל האווירה הטובה", אומרת המורה.

יעל לוי מסבירה איך צמחה האהבה של התלמידים למנהלת: "הדלת שלה תמיד פתוחה עבורנו. יש לה יחס מאוד אישי לכל תלמיד. היא תמיד מתעניינת, דואגת, אכפתית. כולם אוהבים אותה. היא הצליחה לגרום לתלמידים לאהוב לבוא לכאן. להרגיש שזה הבית שלנו. זה מאוד שונה ממה שהיינו רגילים אליו עד שהיא הפכה למנהלת. פתחנו עצומה בפייסבוק נגד הפיטורים שלה ואלפים חתמו נגד העניין. בנוסף, החתמנו 520 תלמידים בעד הישארותה איתנו".

מיכל רייכרט עובדת כבר 22 שנה בבי"ס ברנר. היא היתה מורה להיסטוריה, מחנכת, יועצת ובתחילת השנה מונתה למנהלת, לאחר שהמנהלת הקודמת יצאה לפנסיה. רייכרט עברה את המכרז העירוני וזכתה בתפקיד. גורם בעיריית פתח תקווה אומר שהסיבה העיקרית לכך שאחרי חצי שנה בלבד החליטו לפטרה, היתה שציוני התלמידים ירדו וההישגים פחתו בזמן כהונתה. הוא מסביר שבמינהלת החינוך הגיעו למסקנה שבית הספר פחות מוצלח מבעבר ובכל מקרה על פי תנאי המכרז מדובר היה בשנת ניסיון. "היא התקבלה לתפקיד שמוגדר מראש כשנת ניסיון. לאחר התייעצות עם משרד החינוך, הגיעו הגורמים המקצועיים למסקנה שיש מקום להחליפה. כמובן שזה לא היה בשביל לתפור למישהו אחר תפקיד. איפשרנו לה שימוע ונתנו לה להביע את עמדתה ומשנתה בעניין", מסביר הגורם. למרות טענות העירייה, חג'ג' והתלמידים מוכנים להישבע שבית הספר בהנהגתה צעד דווקא קדימה. "להפך", הם אומרים, "ההישגים השתפרו".

"הם כל הזמן אמרו לנו שהיא לא מנהיגה, ועוד כל מיני שטויות אחרות. נכון, בניגוד לאחרים, היא לא התעסקה ביחסי ציבור. במקום זאת, היא דאגה לתלמידים, להישגים שלנו. היא דאגה שנרגיש שכיף לנו לבוא לבית הספר", אומרת ליאור סוילם, בת 16, תלמידת כיתה י' 6, שגם היא היתה פעילה במאבק להשארת המנהלת. המצב בבית הספר היה מתוח. רייכרט, מספרים שם, דווקא פנתה אל התלמידים וההורים וביקשה מהם לא לפעול באגרסיביות ולכבד את הכללים. "מיכל פעלה באצילות לאורך כל הדרך. ברור שהיא לא נכנעה באופן אישי. היא נאבקה אפילו משפטית על כל העניין. לי היה ברור שכל התהליך לא היה תקין, זה הריח כאילו זה פוליטי, כאילו זרקו אותה כדי לסדר למישהו אחר ג'וב", אומר חג'ג.

אריאל שושן, בת 18, מסיימת השנה את כיתה י"ב. "אני מרגישה הכי מחויבת בעולם למנהלת שלי. אפילו שבשנה הבאה כבר לא אהיה כאן, הרגשתי מיד מחויבות עצומה להילחם עבור המנהלת שלי. יש לכל התלמידים חיבור מדהים איתה. אתה בא לפה כאילו באת הכי הביתה שאפשר, וזה בכלל בית ספר", מספרת אריאל.
"תמיד חושבים שמאחורי הדלת של המנהלת יושבת מכשפה כזו רעה. אז במקרה שלנו יושבת שם אישה אנושית, יוצאת דופן - ואין מצב שאפשר לוותר על עניין כזה", היא מוסיפה.

בתחילת המאבק מינהל החינוך העירוני לא חזר בו. לפני כמה שבועות נחתה על בית הספר מכה קשה נוספת, כואבת מאוד. אחד התלמידים מכיתה י"ב טבע למוות בים. הוא וחבריו סיימו בחינת בגרות בתנ"ך והחליטו לנסוע לחוף הרצליה."זה היה שוק גדול לכולם שאחד מאיתנו טבע למוות. גם במקרה הזה התגלתה מיכל המנהלת בגדולתה. היא פתחה כל ערב את בית הספר, ליוותה כל תלמיד ותלמיד בשיחות אישיות ותמכה במשפחה של הנער. עברנו משבר קשה - והיא היתה איתנו בכל רגע. אין דברים כאלה בעולם", אומרת יעל לוי, וחבריה מהנהנים בהסכמה.
לפני כשלושה שבועות נערך לרייכרט השימוע הראשון. בעירייה מתייחסים למפגש הזה כפגישה ראשונה או שיחה, ולא כשימוע. חורי וחבריו החליטו שהם חייבים להשפיע. לדבריהם הם נדחפו "כמעט בכוח" לפגישה, כמה שעות לפני שרייכרט הגיעה לבניין העירייה.

"באנו לשם יעל, אני ועוד תלמידה. שלושה תלמידים מול סוללה של אנשי חינוך. עמדו מולנו מנהלים, מפקחים, מה לא. הבאנו להם חתימות של 520 תלמידים. הסברנו למה היא חייבת להישאר.
"הם ענו לנו שבכלל תלמידים לא אמורים לבחור או להיות חלק מתהליך בחירת המנהלת שלהם. הם נתנו לנו דוגמה שחיילים בצבא מצייתים לפקודות. "ענינו להם שזה נכון, אבל אתם בחרתם אותה, ואין לכם שום סיבה להחליף אותה. צריך להשאיר אותה, כי היא מצוינת", מספרת לוי על הפגישה בעירייה.

איש בעיריית פתח תקווה לא יודה בכך. טוענים שם שמדובר בהליך פורמלי. זה הכל. אבל לפני כשבוע נקראה רייכרט, בהשפעת המאבק הנחוש של התלמידים, לשימוע בפני מינהלת החינוך. היא פרשה שם את משנתה, הגיעה מצוידת בדיווחים פדגוגיים, עמדה על תוכניותיה לעתיד והסבירה למה היא צריכה להישאר בתפקידה. בעירייה אומרים שהיא היתה משכנעת והצליחה להעביר את חזונה. הם החליטו לאפשר לה שנת ניסיון נוספת. באותה עת ישב חג'ג' בפגישה אחרת, אבל "בלב הייתי איתה", הוא אומר. "כל שתי דקות הסתכלתי על השעון. זה היה סיוט. חשבתי שאחרי חמש דקות מיכל תודיע לי מה הוחלט. זה התחיל בחמש, ובשש וחצי חשבתי שאני כבר מת. היא לא ענתה לי, לא השיבה להודעות שלי - כלום. "ואז, ברבע לשבע היא פתאום התקשרה ואמרה לי ככה: 'דוד, תצטרך לסבול אותי עוד הרבה זמן'. צעקתי יש! גדול וכמעט בכיתי מאושר".

גם חורי כסס את ציפורניו, ולאחר שהתבשר כי העירייה החליטה בתום השימוע השני להשאיר את המנהלת שלו בתפקידה, "קפצתי כמעט עד השמיים, צעקתי יש! - והלכתי לספר לחבר'ה". ביום שלמחרת, בית הספר ברנר בפתח תקווה נראה חגיגי במיוחד. מיכל רייכרט הודתה בחום לתלמידים ונתנה חיבוק ענק לחורי, שנראה נבוך למדי מהמעמד. "ניצחנו. תלינו בבית הספר שלט ענק שעליו כתוב 'מיכל מנהלת גם בשנת 2011' - והיתה שמחה אדירה. זה היה מאבק צודק של תלמידים שלא הסכימו שייקחו להם את הדבר הכי טוב שקרה להם. יש כאן תלמידים שפעם ראשונה בחיים שלהם רצו לבוא לבית ספר, פתאום התחילו לאהוב ללמוד, והכל, הכל, בזכות מיכל", מספר חורי. עכשיו הם גם מתכננים מסיבה גדולה. חג'ג' אומר שהוא יעשה לכל התלמידים על האש אצלו בבית. הוא מספר שהוא מתכונן להזמין את המנהלת ושזה פשוט הישג אדיר מה שקרה כאן.

ליד חדר המנהלת יושבת אחת התלמידות ומחכה להיכנס. היא נראית קצת מתוחה, נרגשת. "המנהלת הזאת היא הכל בשבילי. היא הצילה אותי בלימודים אחרי שרציתי כבר לפרוש ולעזוב הכל. היא לא ויתרה עלי - אז גם אנחנו לא ויתרנו עליה", היא מספרת. אחת המורות שבדיוק עוברת לידינו מתכופפת לעבר התלמידה, נותנת לה נשיקה גדולה ואומרת, "יש צדק בעולם ועכשיו הוא נכנס לכיתות של 'ברנר' - ולא מוכן לצאת".

דובר עיריית פתח תקווה מסר בתגובה: "מנהלת תיכון ברנר התקבלה לתפקידה לשנת ניסיון. לקראת תום התקופה הוחלט על ידי צוות מקצועי, המונה את מפקחת משרד החינוך ומנהל החינוך העירוני, על סיום תפקידה. הנסיבות לכך הוצגו בפניה. כמקובל, המנהלת זומנה לשימוע בפני מנהל מינהל החינוך ובמהלכו הציגה את תוכניותיה הפדגוגיות שאמורות לתת מענה לנושאים שהוצגו בפניה. לאחר חשיבה מעמיקה, החליט הצוות המקצועי לאפשר לה שנת ניסיון נוספת שבמהלכה יוצמד לה ליווי פדגוגי וזאת בהתאם לסיכום שהושג עימה".