אינני רוצה להפריז, אבל ההתנפלות של ח"כים מסוימים, בהם מירי רגב ואנסטסיה מיכאלי, על חברת הכנסת זועבי משולה לחרב פיפיות במסגרת המאבק שמנהלת ישראל נגד הדה?לגיטימציה שמנסים לעשות לה בעולם.
אם בכל הנוגע לנזק התדמיתי שנגרם לנו בעניין המשט, ראש הממשלה עוד יכול לדבר על כך שהפעולה בכל מקרה נעשתה בשל סכנות ביטחוניות לישראל, לא זה המצב לגבי האווירה שנוצרה בכנסת.
פעם היו בכנסת נשים שהיוו דוגמה ומופת לעבודה פרלמנטרית ולהליכות אישיות. כך, למשל, אורה נמיר, תמר גוז'נסקי, שושנה ארבלי?אלמוזלינו ושרה דורון. והנה, כאשר הן נעלמו מהנוף, באו במקומן נשים המביישות את הדמוקרטיה בישראל. אני בטוח שגם מירי רגב וגם השר ליברמן מוצאים ברחוב הרבה אהדה וטפיחות על השכם, אבל בקוצר ראייתם הם לא תופסים את אופיו של הסגנון ואת סכנותיה של המהות. בעולם הגדול ישאלו, ולא בתימהון, כיצד מבקשת ישראל לחיות בשלום עם ערביי האזור ועם הפלסטינים בשעה שהיא איננה מסוגלת לדור בכפיפה אחת עם ערביי ישראל. ואולם עוד אני תוהה על האווירה בכנסת, אני שומע את שר החוץ הישראלי, אביגדור ליברמן, טוען כי יש להצר צעדיהם של ערביי ישראל ונציגיהם, גם במחיר של חקיקה מיוחדת.
פה לא דרום אפריקה
נכון שהמדיניות של ישראל שונה בתכלית ממה שהיה בדרום אפריקה, אולם אל לנו להיות תמימים ולשאול מדוע בעולם יש המשווים אותנו אליהם, כששר חשוב בממשלת ישראל מצוטט בכלי התקשורת הזרים כמי שמציע חקיקה מיוחדת בנוגע לערביי ישראל.
חברי הכנסת הערבים חיים במציאות מורכבת. חלקם מבצעים מעשים חמורים שמעלים את חמתנו, ללא הבדל של עמדות פוליטיות. אבל הם לא נבחרו על ידי הבוחרים של ליברמן, רגב ופלסנר. הם מייצגים גוון באוכלוסייה ששורשיו נמצאים עמוק בהוויית הארץ יותר משורשיו של ליברמן. נרצה או נמאן, היחס לערביי ישראל הוא נייר הלקמוס לחסינותה של הדמוקרטיה הישראלית. נתן אלתרמן, המשורר הדגול, ביטחוניסט ובן?גוריוניסט הוקיע את שר הביטחון פנחס לבון ז"ל לאחר שדיבר בזלזול לחבר כנסת ערבי, וקבע כי "חבר כנסת ערבי הוא חבר כנסת בדיוק כמוך".
יחסנו לערביי ישראל ישפיע על מעמדנו, אבל יותר מכל ישפיע על יחסנו אל עצמנו ואל מהותנו. בכנסת שבה יושב מיכאל בן ארי יש מקום לכל חבר כנסת ערבי. מי שלא משפיל עיניו לנוכח העובדה שתומך במשנת כהנא בכנסת, לא יכול להוקיע אחרים, נציגי מיעוט שיש לו זכות להביע דעתו באופן דמוקרטי מקובל.
מדיניות חכמה של ישראל היתה מביאה לחיבוק חלקים רחבים ברחוב הערבי ולהגדלת השוויון בין יהודים לערבים. אלא שאנו מאחדים את העולם הערבי והמוסלמי נגדנו, כשערביי ישראל בתווך. גישתם של ליברמן ורגב היא גישה אלקטורלית, אבל היא גודעת את הענף הדמוקרטי שעליו נשענת מדינת ישראל.