דו"ח: הסכסוך הישראלי פלסטיני פוגע בכלכלה

הסכסוך הישראלי-פלסטיני מערער את היציבות הכלכלית, מגביל את ההתפתחות החברתית, מערער את הלגיטימציה של צה"ל ומבודד את ישראל בזירה הבינלאומית, כך נטען בדו"ח של מרכז אדוה שפורסם אתמול (שלישי) במלאת 43 שנה לכיבוש הגדה המערבית.

הדו"ח, שכותרתו "נטל הסכסוך הישראלי-פלסטיני: תמונת מצב, 2010", חובר על ידי ד"ר שלמה סבירסקי, והוא בוחן את המחיר החברתי, הכלכלי, הצבאי והפוליטי שישראל משלמת, כהגדרת המרכז, בשל הכיבוש המתמשך.

על פי הדו"ח, בעשור האחרון הורגשו היטב השפעותיו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני על הכלכלה הישראלית. האינתיפאדה השניה, שפרצה בשנת 2000 במקביל להתפוצצות בועת ההיי-טק, הובילה לפגיעה קשה בכלכלה העולמית והישראלית.

אולם, לדברי ד"ר סבירסקי, בעוד שבעולם נרשמה התאוששות מהירה בתחום ההיי טק, ישראל, בגלל האינתיפאדה, חוותה שלוש שנים של צמיחה שלילית או נמוכה. המשבר הכלכלי שפקד את העולם בסוף 2008, בצירוף מבצע "עופרת יצוקה" שהתרחש בינואר 2009, הוסיפו גם הם לפגיעה בכלכלה הישראלית, שדיעה בין לבין ארבע שנות צמיחה.

"השילוב בין סיבות עולמיות ובין סיבות מקומיות ובראשן העימות הישראלי-פלסטיני, יוצר פער בין צמיחת המשק הישראלי ובין זו של ארצות אחרות, פער הפוגע ביכולתה של ישראל להגיע לרמת הייצור ורמת החיים של ארצות המערב", נטען בדו"ח.

הדו"ח ממשיך וקובע שהעימות המתמשך עם הפלסטינים פוגע בתיירות, מוביל לצמצום ההשקעות, גידול באבטלה והקטנת כוח הקנייה של הציבור. בנוסף, הוא פוגע בדירוג האשראי של ישראל ובניסיון להשוות את רמת החיים לרמה באירופה וצפון אמריקה. "מיום שהפלסטינים צברו די יכולת קולקטיבית כדי להתקומם נגד השליטה הישראלית, הם מצליחים לערער את היציבות הכלכלית בישראל", קובע הדו"ח.

הסכסוך גם מוביל להשקעה גוברת בביטחון, וכפי שניסח זאת ד"ר סבירסקי, הוא "מאלץ את ישראל שוב ושוב לבחור בין תותחים לחמאה". על פי הדו"ח, בין 1989 ל-2010 קיבל משרד הביטחון תוספות ייעודיות להתמודדות עם הפלסטינים בסכום כולל של כ-45 מיליארד שקל.

סכום זה גבוה יותר מההוצאה התקציבית השנתית הכוללת של מערכת החינוך ושל מערכת ההשכלה הגבוהה גם יחד בשנת 2009. ההשקעה הנרחבת בתקציב הביטחון היא גם אחד הגורמים לאי השיוויון הגובר בחברה הישראלית, ולכך ש"ישראל של 2010 היא חברה סולידרית הרבה פחות מישראל של 1967".

על פי הדו"ח, הסכסוך הוא גם אחד הגורמים לגידול בעוני. "הגידול בעוני הוא גם תוצר של העומס התקציבי שמטילה השליטה המתמשכת בשטחים הפלסטיניים: ראינו, כי בתקופת האינתיפאדה השנייה הממשלה הגדילה את תקציב הביטחון במידה רבה על חשבון קיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי, קיצוץ שגרר עמו גידול מיידי בתחולת העוני", נכתב בדו"ח.

במרכז אדוה מייחסים לסכסוך גם פוליטיזציה של הצבא וערעור הלגיטימציה המוסרית של חיילי צה"ל, שמתבטאת בין השאר בסרבנות. "מרגע שתפקידו המבצעי השוטף העיקרי של צה"ל הפך להיות כפיית השליטה הישראלית בשטחים הפלסטיניים, החלו ניכרים בקיעים בלגיטימציה הרחבה שממנה נהנה צה"ל מאז הקמתו. ישראלים רבים החלו להקשות על מידת המוסריות של השימוש בצבא לשם כפיית השלטון הישראלי על הפלסטינים, במקום לשם הגנה על המדינה ועל אזרחיה", נכתב בדו"ח.

הנושא הפלסטיני הוא גם זה שמבחין בין המחנות הפוליטיים בישראל, וכתוצאה מכך הדיון הציבורי בנושאים חברתיים הוא דל ביותר, טוענים באדוה. כמו כן, הוויכוח על העתיד של השטחים גורם לאי יציבות פוליטית, הוביל לרצח פוליטי ולפגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל.