סימן לאחריות

משהו מתחיל לזוז. זה שבוע מדברים בצה"ל ובמערכת הביטחון שנחוצה בדיקה מקצועית בלי זיקה למהומה המדינית המלווה את ועדת החקירה הנדרשת על ידי מדינות שונות. מינויו של האלוף (מיל') גיורא איילנד לבדוק את הסוגיה המקצועית של הפעילות במרמרה הוא דבר בעיתו, שנעשה על דעת כל הגורמים האזרחיים הממונים, אך אינו מעלה ואינן מוריד באשר ללחץ הבינלאומי.

סוגיית הוועדה לוהטת. הנשיא שמעון פרס התכוון לטוב, אבל העניק לבנימין נתניהו עצה רעה. הנשיא אמר לראש הממשלה כי על מנת להיחלץ מוועדות חקירה בעניין המשט עליו להיכנס לעומקו של משא ומתן עם הפלסטינים.

פרס רצה לסייע אבל יצא שוגה, מפני שלנתניהו אין שום אינטרס להיות מוצג כמי שנאלץ לנהל משא ומתן כדי להפיג לחץ המופעל עליו בתחום אחר. העניין הישראלי הוא דווקא להדגיש כי רצונה של ישראל במשא ומתן עם הפלסטינים לגופו, וזה גם מה שעלה מתשובתו של אהוד ברק להצעת אי האמון של ציפי לבני, שהיתה מנוסחת היטב אבל לא בהירה דיה. אין ספק שהמשא ומתן נחוץ לשני הצדדים כאוויר לנשימה, ויש שני נתיבים לחדשו: בתנאים שהתקיימו בשנותיו של אהוד אולמרט בלי לפגוע בבנייה בירושלים, או בנכונות הפלסטינית להכיר בישראל כמדינת היהודים. אין ארוחות חינם ואין ויתור ישראלי תמורת לא כלום.

לבני עצמה נחלצה כראוי להגן בתקשורת העולמית על חסימת דרכה של המרמרה לעזה, ואם קדימה מבינה כי הסגר נחוץ, ואם היא מגינה על לוחמי הקומנדו שלא ייחקרו באנגלית (כלשון ראש האופוזיציה) וגם לא בעברית (כדברי שר הביטחון בשם הממשלה) כי אז על מה קמה הצעת אי האמון בדרג המדיני שנדונה אתמול בכנסת? שאולי היה צריך להפעיל ספינת טילים במקום מסוק? סולם חבלים במקום כבל?

אבל הלחץ הבינלאומי עשה את שלו ותוקם ועדת בדיקה של מומחים ישראלים מחוזקת במשקיפים בינלאומיים, בראש ובראשונה אמריקנים. עם ההתנגשות האלימה על סיפון המרמרה הוצע כאן להעמיד בראשה את מאיר שמגר. בראיונות שהעניק אתמול לכלי התקשורת סירב להתייחס לאפשרות זו. הוא מועמד ראוי.

קיים חשש שלא ייאות. יש עוד מועמדים. מוצע גם לגוון את קבוצת המשקיפים. אין ספק כי יש בעולם טורקים נשואי פנים ואחראים, שיכולים לשמש משקיפים הוגנים במעקבם אחרי דיוני ועדת הבדיקה. ישראל תיראה יצירתית מאוד אם תציע לאחד מהם לעשות את השבועות הקרובים בתחומה, במעקב רציף אחרי ועדת הבדיקה.