האויב של אתמול - השותף של מחר

פארק "עד הלום" בכניסה הדרומית של אשדוד עבר לאחרונה מתיחת פנים. שבילים חדשים נבנו, גשר הולכי רגל חדש הוקם מעל נחל לכיש וגולת הכותרת של השיפוץ היא, כמובן, שחזורו של גשר עד הלום שפוצץ על ידי חיילי גבעתי ב-12 במאי 1948, כהכנה לקראת מתקפה מצרית.

ג'יסל איסדוד (גשר עד הלום), שנבנה על ידי הטורקים על בסיס המבנה הרומאי, שימש במשך שנים למעבר סחורות ואנשים על ציר יבנה לכיוון דרום. אזור הפארק של היום הפך לפני 62 שנים לזירת קרבות קשים בין צה"ל לכוחות המצריים ובמהלכם שני הצדדים ספגו אבידות קשות. שנים רבות עברו, ישראל ומדינות האזור חוו מלחמות ומשברים אין ספור, עד שנחתם בסוף שנות השבעים הסכם שלום היסטורי בין ישראל למצריים. הציבור מכיר פחות או יותר את התנאים המדיניים של הסכם ואת ההתחייבויות שקיבלו על עצמם הצדדים. לא רבים, אבל, שמו לב לפרט קטן אך מהותי בעיניי שהיווה חלק בלתי נפרד ממה שנחתם בקמפ דיוויד: ישראל התחייבה להקים אנדרטה לזכר החללים המצרים בשטחה. המקום שנבחר להקמתה, באופן טבעי, היה פארק "עד הלום" באשדוד.

אני גיליתי את האנדרטה לגמרי במקרה באחד הטיולים הרגליים שעשיתי עם בנותיי לפני מספר שנים. עצם קיומה הרשים אותי עד מאוד. לא סוד, שבמשך עשרות שנים לא היה לישראל אויב מר יותר ממצרים. והנה, לא רק שיש לנו שלום עימה כבר כמה עשורים אלא אפילו עומדת בישראל אנדרטה לזכר חייליה, לזכר אויבים שלנו בעבר. האנשים שקיבלו החלטה לבנות את אתר ההנצחה המצרי לצידו של האתר הישראלי היו, לטעמי, אנשים חכמים ואמיצים. הם הבינו את כוחו של הסמל. בעולמנו, ובמיוחד באזורנו כוחם של סמלים הוא אדיר מימדים. יש להם השפעה על התודעה, הם מחנכים ולא נותנים לשכוח. הפער בין העוינות הבלתי נתפסת ששררה בין ישראל למצרים ב-1948 לבין המצב היום, בו אנדרטה מצרית מעטרת את פארק הבילוי היפהפה בדרומה של אשדוד, הוא השיעור המשמעותי שעלינו ללמוד ולהפנים. האויבים של אתמול יכולים להיות השותפים הטובים של מחר. גבולות מלחמה טבעם בסופו של דבר להפוך לגבולות של שלום.

אני ממליץ לכולם לרדת דרומה ולבלות כמה שעות בשבילי הפארק "עד הלום". לטייל, להתרשם מהגשר "ג'יסל איסדוד" המשוחזר וכמובן לפקוד את שתי האנדרטאות הצבאיות, ישראלית ומצרית העומדות יחד בשלום, לנצח.