נשים מסתדרות הרבה יותר טוב עם החום הבלתי נסבל של הקיץ בארץ. גברים בדרך כלל יעדיפו להעביר אותו תחת מזגן בעוצמה מלאה - כך נרגעים לנו העצבים הלבנטיניים. אבל כדי להצדיק רביצה שכזאת במזגן באמצע היום צריך תירוץ משכנע. החל בסוף השבוע אנו מקבלים תירוץ כזה, בעיקר בזכות שעות השידור ההפוכות של המונדיאל.
במונדיאל הקודם, לפני ארבע שנים, לא הספיק לי המיזוג הישראלי, ורציתי להרגיש את האווירה המצוננת שגרמניה, מארחת המונדיאל האחרון, יכולה להציע לי. הודות לאחי שמתגורר במינכן זכיתי לאירוח מלכים ולמיזוג כיד המלך בדירתו הקטנטנה. הטמפרטורה היתה מצוינת כיאה למקצועיות אירופית, ואווירת נינוחות וספורטיביות שלטה בכל, למרות כמויות הבירה שנשפכו בעיקר לגרונם של אוהדי אנגליה ובלטו בכל מקום. בו בזמן, בארץ החמה שלנו, החום היה כל כך לוהט עד שהוא הוביל גורמים עוינים, מדרום ומצפון, לחטוף חיילים ישראלים. והנה, נדלקה לה מלחמה.
אבל מעט לפני כן עמדו כמה ישראלים בפני החלטה גורלית: האם לנסוע לראות את הגמר בפאריס הרחוקה או במילאנו הקרובה? לבסוף הוחלט לקמץ בדלק ובזמן, ולמהר לכיוון מילאנו. הפור נפל על שכירת מכונית עם גג נפתח, בעיקר כי אם כבר - אז כבר. בהמשך היא גם תשמש אותנו לסיבובי דאווין עם דגל איטליה.
מוול לצרפתים
הגענו למילאנו לפנות ערב כשהתנועה בעיר כבר נסתמה בשני עורקים מרכזיים. האחד מוביל לאיצטדיונה של אינטר, הסן סירו, והשני לפיאצה דל דואומו במרכז העיר. בשני המוקדים נפרשו מסכי ענק, עד כמה שאפשר לכנותם "ענק" (בארץ הם בקושי היו מכבדים אירוע של ועדי עובדים), ועל אותם מסכים הוקרן משחק הגמר מול צרפת. מאחר שאיטליה שוכנת לחוף הים התיכון, אווירת הצינון האירופית התפוגגה לה. במקומה יכולנו להבחין בעידוד שהתבסס על עשרות מודעות אבל שעליהן נכתב באיטלקית - מוות לצרפתים.
בחרנו בכיכר שהמתה מילאנזים משולהבים. עשרות האלפים שהצליחו לראות בעיקר את חלקו העליון של המסך, מעל דגלי איטליה, קיוו, מחוסר ברירה, בעיקר להתקפות מהאגף הימני (העליון) של המגרש. כישראלים, לא יכולנו להישאר פראיירים ומיד חיפשנו נקודות טיפוס ועיגון על צריחי כנסיית הדואומו המתנשאת מעל הכיכר. לאחר מבצע תצפית מורכב התגלתה לנגד עינינו מרפסת של הגלריה לאמנות, ומיד תפסנו מקומות נוחים בין סורגי השיש של הגלריה לאומנות מן המאה ה?17. התמקמנו בנוחות בזמן ההמנונים, ולהפתעתנו נשמעה לידנו שפה מוכרת. בירור קצר ומנומס הוביל להבנה שמימין לנו סטודנט לרפואה מכפר ליד ג'נין, ומשמאלנו סטודנט לאדריכלות מלוב!
הגבות הורמו, כמובן, אבל חושים דיפלומטיים מחודדים של שני הצדדים גרמו לנו לצלוח שיחת רעים קטנה בלי לערב את הסכסוך המזרח?תיכוני. ככל שהתקדם המשחק, כך התאחדנו במהרה לטובת איטליה ונסחפנו בקריאות הגנאי לזידאן (המוסלמי), שנגח בשחקנה של איטליה, מטראצי.
בפנדלים כבר היינו ארבעה אחים; הפלשתיני, הלובי, חברי (לוחם אחת הסיירות המובחרות במיל') ועבדכם הנאמן. כשאיטליה ניצחה, שום דבר כבר לא היה חשוב, אפילו לא הידיעה שבעוד ארבעה ימים חוזרים הביתה לארץ ומקבלים צווי 8 לעוד מלחמה שמתחילה בקיץ בלבנון, רגע אחרי שהמונדיאל נגמר.