צה"ל הרג טרוריסטים. זה הכל

המשט הבא של ספינות פעילי השלום ומגיני זכויות האדם כבר בדרך לעזה. לאור הביקורת המוטחת ושלל האשמים הנתלים בראש כל מהדורת חדשות, ניתן להבין שהטיפול המועדף במשט הבא יהיה על פי אחת מהאפשרויות הבאות:

הספינות יורשו להגיע לנמל עזה ולכל הרוחות עם הדאגה מה יוברח בהן או בספינות הבאות, מעתה ואילך האחריות לכל חולה פלסטיני ברצועת עזה מועברת לטורקים, הספינות יוטבעו במים הטריטוריאליים של עזה והאשמה תהיה כולה של החמאס, שפיזר מוקשים שהוברחו מאירן דרך טורקיה ומשם בספינות שלום לעזה, תבוצע חבלה בלתי מכוונת במנועי הספינות והן תשארנה לעד כפסל סביבתי, שיעיד על הכוחות המאגיים הפועלים באזור "משולש דיר אל בלח", הספינות תכותרנה על ידי משט ספינות אזרחיות ישראליות, שירעיבו את פעילי השלום בשם הזכות לחיות בביטחון ב"עוטף עזה" או בשם זכותו של גלעד שליט לקבל גם הוא ביקור.

כשלון המודיעין, כפי שטורחים מיטב הפרשנים והחניכים המצטיינים של הקורס להימנעות מוועדות חקירה, לא היה כשלון כלל. גם אם היינו יודעים מראש שיש ברשות פעילי השלום נשק קר, האם חיילי השייטת היו פושטים על הספינה באש חיה, או שמא היו מרככים את היעד במטח ארטילרי מקדים? אף אחד לא אוהב לראות את בכירי חיילנו מוכים, נזרקים מסיפון לסיפון או קופצים למים כדי להציל את חייהם. מרגע שנבחרה שיטת הביצוע, המדגישה חיכוך ומגע בין צבא לאזרחים ומרגע שהוטלה על לוחמי השייטת משימה של שיטור, שתי החלטות שנויות במחלוקת, כל שנותר הוא להקטין את הנזק התדמיתי ולהעצים את ההישג.

תצלומי דובר צה"ל וההתבטאות האומללה על כך שהחיילים הרגישו כמו בלינץ' ברמאללה מייצרים תחושה של חוסר אונים, וזה בדיוק מה שלא היה נכון לעשות. ישראל נקטה יוזמה, בחרה בדרך פעולה ומרגע זה חובתה להוכיח כי לא רק שאי אפשר היה אחרת, אלא שכל דרך אחרת הייתה מביאה לתוצאות עגומות עוד יותר.

במבחן התוצאה, המשט לא הגיע ליעדו, לא ניתנה לגיטמציה לשלטון החמאס בעזה והאמת על אודות פעילי זכויות האדם האוחזים באלות, בבקבוקי תבערה, בסכינים ובשאר אמצעי לחימה, יצאה לאור בתמונות חד משמעויות. פעילי השלום, אשר כה דואגים לשלומם של תושבי רצועת עזה, לא זרקו אורז ואפילו לא תחבושות ותרופות על חיילנו שנשלחו לוודא שמירה על זכותה של מדינת ישראל להגן על תושביה. לעומת זאת, הם הכינו מראש שדה קרב מצולם ומצויד. חוץ ממנהרות הם נראו בדיוק כמו פעילי החמאס והחיזבאללה, כך שאין להתפלא שזו התוצאה.

חיילי השייטת, שנשלחו למשימה הלא נעימה הזו בלב ים, נשלחו משום שהיה ברור כי הם ידעו להגן על עצמם תוך הפגנת איפוק וישתלטו במהרה על האירוע. במבחן התוצאה, בטווח הארוך, על ספינת המרורים הזו נהרגו טרוריסטים במסווה של פעילי שלום ושומרי הסף של זכויות האדם.

כולנו חכמים לאחר מעשה. אף אחד לא מוכן לקחת אחריות על התוצאות, למרות שככל הנראה לא הייתה אפשרות מעשית אחרת לממש את זכותה הריבונית של ישראל. אילו היה האירוע מסתיים עם עשרה חיילים הרוגים מדקירות ולינץ', היינו כנראה מנצחים בהסברה אך מאבדים כל סנטימטר של הרתעה שעוד נשאר לנו. כל מנהיג אסלמי יארגן בעתיד כמה שמאלנים תמימים ככסות לטרוריסטים, ויפרוץ כל גדר הפרדה המגנה על זכותם של תושבי ישראל לחיות בביטחון בביתם. מתי יהיה לנו האומץ הציבורי לקום ולומר לעולם החילוני, שאנחנו לא מוכנים לתת כר פעולה לאיסלם הקיצוני על חשבוננו.?מתי יהיה לנו האומץ לומר לעצמנו כי נשק קר הורג ממש כמו נשק חם וכי הקם להורגך בנשק קר השכם והרגו בנשק חם?

משט השלום שיצא מטורקיה היה משט נוכחות והפגנת כוח איסלמית שמצא פראיירים אשר מימנו את מסע ההסברה והפצת האידאולוגיה שלו. נוכחתו של הפרובוקטור האיסלמי ראאד סלאח ורבים מתומכיו, היתה אמורה לרמז על הבאות. גם אני, כמו רבים אחרים, חשבתי שהפראיירים השמאלנים יהיו חזקים ממנו ויצליחו לרסן את רמת האלימות שהוא כה דוגל בה, אבל טעיתי.

התוצאה קשה, אך לא בלתי נסבלת. צה"ל יצא לבצע משימה שהוטלה עליו על ידי הדרג המדיני. מי מהם שמנסה להטיל את אשמת הדרך שנבחרה על הרמטכ"ל או על מפקד חיל הים הוא חסר אופי ועמוד שדרה. במקום לחפש אשמים יצאו נא חברי הכנסת והשרים, יקחו אוויר וישתו מים קרים, ויודיעו קבל עם ועולם, שפעילי שלום וזכויות אדם האוחזים בנשק ומתכוונים להשתמש בו בניגוד לחוקים הבינלאומיים, אינם שונים מכל חבר בארגון טרור וגורלו לא יהיה שונה.

חיילי צה"ל שיצאו למשימה ונתקלו באויב בלתי צפוי ראויים לחיבוק חם ואוהב. התמונות מוכיחות כי הם עשו כל אשר בידם כדי להימנע מעימות אלים, הם עשו כל שנדרש כדי לחזור הביתה חיים ועל כך נתונה להם תודתנו.