בעיית הסברה או בעיית מציאות?

אם יש מסקנה אחת מקטסטרופת המשט לעזה – פרט לתובנה המובנת מאליה שכל מה שאהוד ברק נוגע בו קמל, נובל ומתפורר – היא שיש לפרק לאלתר את משרד ההסברה, או איך שלא קוראים לקשקוש שאחראי עליו יולי אדלשטיין. יתרה מכך, צריך לשחרר אותנו לכמה שנים טובות מעולה של המילה המאוסה הזאת, "הסברה", שבעיקר מעניקה פרנסה ליועצי תקשורת ולבוני אתרים באינטרנט, אבל התוצאה היחידה שלה היא בזבוז כסף ואנרגיה.

הסיבה לכך שתדמיתה של ישראל בעולם מחורבנת היא, ובכן, שהמצב בישראל מחורבן: היא כובשת שטח שלפי החוק הבינלאומי אינו שייך לה ועם שמבחינת מדינות העולם זכאי למדינה משלו, ועל השטח שאותו פינתה ב-2005 היא מטילה מצור. בעיניים ישראליות זה נראה טבעי, כי בשטח הנצור שולט החמאס הרצחני וכיוון שהפלסטינים התפוצצו בהמוניהם ברחובותינו, אבל העולם שכח מזה מזמן. עד שהאוטובוסים התחילו לעלות לשמים חתרו חלק מהישראלים לפיתרון מצב הביש. מאז שנת 2000, במקביל להתייאשות המוחלטת מהסיכויים לפיתרון, התמכרו הישראלים למולך ההסברה. כיוון שלתפישתם המצב לא יכול להשתנות, נותר רק להסביר אותו לעולם. רק צריך ארגון יעיל ודוברים רהוטים עם אנגלית משובחת, והעולם יפנים שהצדק איתנו.

אלא שזה מאמץ חסר טעם: בזמן שאנחנו התרגלנו לחיות עם הכיבוש והמצור, וכבר שוכחים שאפשרות אחרת בכלל קיימת, העולם רואה בסיטואציה במזרח התיכון קוץ בישבנו. בזמן שכאן יוצאים יום אחרי הפיאסקו בים להפגנות תמיכה במדינה ובצה"ל, בחסות חבורת הטרחנים המכונה "אם תרצו", העולם זועם ודורש הסברים. בתגובה, במקום לשנות את מדיניותה, תפרוץ ישראל במתקפת הסברה, שכמיטב המסורת תיועד לאזרחיה שלה ותשכנע רק את המשוכנעים – את עצמנו.

מותר היה להתייאש מנסיונות ההסברה לו הם היו נעשים פעם אחת, רק פעם אחת, כמו שצריך. תנאי הפתיחה אינם פשוטים, העולם נגדנו, כולם אנטישמים, אנחנו צודקים וכל זה. אבל זה לא אומר שבמקום לעלות על המגרש ולנצח, אנחנו בוחרים לא לעלות על המגרש בכלל ולהתלונן מהיציע. זה חשוב והכרחי לגייס את מיטב המוחות בישראל בנסיון לפתח טילים קטלניים ומדויקים או טכנולוגיה גרעינית מתקדמת, אבל כדאי גם לקחת מעט כישרון ליחידות בצבא שאמורות להסביר לעולם מדוע אנחנו יורים ועל מי.

אולי הסיפור הבא יסביר את הנקודה טוב יותר. אתמול פירסמנו בוואלה! חדשות כתבה ביקורתית שהאשימה את דובר צה"ל בהפקרת הרשתות החברתיות באינטרנט. מיד לאחר פרסום הכתבה הגיע טלפון זועם מדובר צה"ל שהסביר שלא מצאנו בכלל את הדף פייסבוק הנכון של צה"ל ולמה אנחנו משמיצים סתם. רבע שעה מאוחר יותר הגיע עוד טלפון מדובר צה"ל, הפעם הם התנצלו בשקט ואמרו: "סליחה, אין לנו בכלל דף רשמי בפייסבוק". הבנתם את הבעיה? קודם מתרשלים, אחר כך מתנפחים, ובסוף מתנצלים. מזכיר לכם משהו?

מי שלא מתאמן בשיגרה, לעולם לא ינצח במצב חירום. מי שלא מסביר את עצמו יום יום על כל פלטפורמה אפשרית, לא יזכה לאוזן קשבת ומבינה דווקא ביום בו הוא נזקק לקצת יותר סבלנות מהקלישאות והשקרים שמאכילים הטורקים והפלסטינים את כל כלי התקשורת בעולם. קיסינג'ר אמר שלישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים ולא ידע כמה הוא צודק. לישראל אין הסברה כלפי חוץ, רק פנימה. מה לעשות שהגויים לא מבינים עברית. אנחנו ממשיכים לשכנע את עצמנו ולשחק עם עצמנו, אבל כמו בתחומים אחרים זה מענג בהתחלה אבל אחרי שגומרים מרגישים קצת לבד.