על רקע התמונות המקוטעות שהחלו לזרום בזמן ההשתלטות על המשט לעזה, מצאו עצמם מקבלי ההחלטות בישראל מתמודדים עם סוגיות הסברתיות בעיקרן. השתלטות כוחות צה"ל על הספינות כאילו תפסה את ישראל שוב בהפתעה, והשאלות המוכרות כל כך, עלו עוד בטרם עגנו הספינות בנמל אשדוד.
"מדוע שתקה ישראל לכל אורך המבצע?", הזדרזו לשאול בכלי התקשורת. "מדוע תמונת המצב המודיעינית לא הייתה מדוייקת? איפה ההסברה?". אכן, שאלות רלבנטיות. בעולם הצבוע והציני בו אנו חיים, נראה כאילו סוגיות כאלה הן גם היחידות שקובעות.
פעילי איזה שלום?
על מנת שישראל תציג חזית הסברתית יעילה בפני העולם, עליה להסביר את מעשיה קודם כל לעצמה. להאמין בנכונות מעשיה. לבחון את המוסר בבסיס פעולותיה. לשם כך, כל שיש לעשות הוא להיזכר בעובדות בשטח: משט "פעילי השלום" שעשה את דרכו לעזה, ניסה לשבור מצור שהוטל על ישות פנאטית שמחזיקה בשבי חייל ישראלי, ועושה כל שביכולתה כדי להצטייד בנשק שיאפשר לה להעמיק את הפגיעה בישראל. צריך גם לזכור שאת המצור הזה לא מתחזקת ירושלים לבדה - בקהיר הבינו מזמן עם מי יש להם עסק וסגרו את הגבול המשותף עם הרצועה כמעט לחלוטין.
"פעילי השלום" הללו עשו את הדרך מכל קצוות תבל לכאן, לחצר האחורית שלנו. הם באו לכאן כדי להפר את חוקינו ולסבך את מדינתנו בזירה הבינלאומית. וכשהצבא שלנו פעל לאכוף את אותם חוקים, הוא נתקל בהתנגדות אלימה וקיצונית.
כך פועלים אוייבינו בעידן הזה. בין "הפעילים ההומניטרים", הקשישים והוגי הדעות שעל הסיפון, הסתתרו אלו שבאו להתעמת, מוסתים על ידי מטיפים שלא מפספסים הזדמנות לזרוע רוע ושנאה. הם הכינו מראש מאגר של אלות ומוטות ברזל, ניסו לחטוף נשק מחיילים ולהשתמש בו כנגדם. והכל בחסות הומניזם תמים.
נוכח המציאות הזאת, שאלות על טקטיקה, מודיעין והסברה הן שאלות מעניינות, אבל לא רלבנטיות. אי אפשר להסביר את מה שעשתה הלילה ישראל, וודאי לעולם שלא מוכן להקשיב. חיילי הקומנדו החמושים הפושטים על ספינות השלום יציירו את ישראל כמדינה תוקפנית ואלימה, שמתעלמת מהחוק הבינלאומי.
זהו אותו עולם צבוע, הנגוע גם במידה של אנטי-ישראליות, שמאפשר לטורקיה לדכא באלימות את המיעוט הכורדי שבקרבה. אפשר רק לדמיין איך היתה אנקרה מקבלת משט ישראלי הנושא ציוד הומניטרי ללוחמי החופש של המחתרת הכורדית.
פתגם ישראלי שחוק גורס לא להיות צודק, אלא חכם, אבל נוכח אירועי היום, כל שנותר לנו הוא להיות קודם כל צודקים. להגן על עמדת ישראל נוכח מתקפת הצביעות והבורות. להאמין בצדקת הדרך וביושרה הפנימית שלנו. איכשהו, זה חייב להספיק לנו.