ישראל ממשיכה להתאבד

מותם של פעילים ומנהיגים על ספינות האזרחים המתנגדים למצור על עזה לא צריך להפתיע. זאת התוצאה הישירה של היהירות והכוחנות המאפיינת את מנהיגי ישראל מאז 1996. שיח הכוחנות, ההפגזות והאיומים מפיל שוב קורבנות בין אזרחים ופעילים למען שלום צודק במרחב בו אנו חיים. קיוונו שריצ'ל קורי תהיה האחרונה, אך כנראה המעשים בלב ים מראים שמרחץ הדמים נמשך. יתכן שבין ההרוגים מנהיגים פוליטיים מישראל ומהעולם, אך זה כבר לא משנה, הרי בלאו הכי מכונת הדוברים הצבאיים תמצא את מכבסת המלים שיצדיקו את המעשה הנפשע, ושוב רוב הציבור יביע תמיכה במותם של אזרחים.

בשבועות האחרונים שמענו הרבה מספרים על המצב ההומניטרי בעזה. למרות שכל ארגוני הסיוע ההומינטרי מדווחים על טרגדיה שעוברת על 1.5 מיליון אזרחים, ביניהם ילדים, נשים, חולים, זקנים וסתם אזרחים, בישראל מתעקשים לדווח ולהאמין שגן העדן בעזה פורח. במקום שהציבור הישראלי יעמוד סמוך למחסום ארז ויזעק לפתיחת המעברים, עומד הציבור ושותק ובוהה במראות הקשים שהגיעו מהמים הבינלאומיים. בושה לעם שסבל מרדיפה לאורך כל ההיסטוריה שלו.

היעדר המנהיגות ממליך חבורת עבריינים, ולא רק בפוטנציה, שמסבכים את כולנו בעוד דם ומלחמות. ב-15 השנים האחרונות, רבים מבין חברי הכנסת והשרים שניהלו ואף מנהלים את המדינה הם בושה, והמציאות מייצרת מנהיגים מסוגם של אולמרט, ליברמן, הירשזון, נתניהו וישי. מנהיגים שנעים בין שחיתות לכוחנות גזענית שמסבכת את העם היהודי לא רק עם ארגוני זכויות האדם, אלא גם עם "היהודי- ציוני" גולדסטון, ועם "הידידה" טורקיה ואפילו עם אובמה.

הניסיון של הפשיזים הישראלי לחסל התנגדות למעשיו דומה להתנהגות של כל פאשיזם בעולם. הם מכינים את הציבור למלחמה הבאה, ובינתיים עושים כל שביכולתם לייצר את המלחמה הבאה, והמדאיג שהציבור שותק ולא מתערב, כאילו לא מדובר במרחב בו הוא מתכוון לחיות. ליברמן וחבריו אינם מסתירים את כוונתם: הם מבקשים לייצר מלחמת אזרחים עם אזרחי המדינה הערבים. הם הכריזו על כך בבחירות, ובכל זאת צורפו לממשלה. פגיעה במנהיגי הציבור הערבי, ושתיקת מנהיגי מה שנותר מהדמוקרטים היהודים, תביא עלינו טרגדיה נוספת. מעצרים ושימוש בנשק חם בלב ים הם חלק מתהליך, שלא החל היום אלא נועד להסלים עד כדי פיצוץ.

כישלון החיים המשותפים בין היהודים והערבים במרחב הישראלי יבטיח מלחמות לעוד עשורים רבים בעתיד. לזה מתכוונים המושחתים שמפיצים את תיאוריית הנאמנות, שכבר הציעו 23 הצעות חוק, הגישו כתבי אישום נגד חברי כנסת ומנהיגי ארגונים אזרחיים ערבים ועכשיו, כנראה, התירו ירי במנהיגים פוליטיים.

מפיצי רעיון הכוחנות והטרנספר, המהמרים בחיי כולנו, לא מוכנים לסיים את הסכסוך. 22 מדינות ערב יזמו תוכנית שלום כוללת, ובמקום זאת המלחמות המתוכננות מרחיקות עד לטהרן, כפי שמבטיחים לנו מנהיגי הצבא והממשלה. הם גם מבטיחים שטרנספר ועימות עם 20% מאזרחי המדינה, משלמי מיסיה, יביא שלום וביטחון. מעשי הממשלה על זרועותיה ממשרד הביטחון ועד למשרד החוץ מבטיחים לנו עוד מרחצי דמים. היום הקורבנות בצד פעילי השלום, וכפי שראינו במלחמת לבנון האחרונה, גם אזרחים בחיפה ובביירות יפלו קורבנות.


* הכותב הוא מנהל מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל.