המשט לעזה: השד אינו נורא כל כך

ייתכן ששיירת ספינות?הסוחר של חמאס תגיע היום אל מול חופי עזה. המועד היה לפני חמישה ימים וארבעה ושלושה ושניים ואתמול, אבל הצי "בושש לבוא". בכל פעם יש לו "תקלה טכנית". לרגעים התעורר חשדי כי יוזמי המשט קיוו בעומק ליבם כי ישראל תפעל כמו ב?1988, כאשר נפער חור בירכתי "ספינת השבים" והיא נותרה כגרוטאה בנמל קפריסאי. זה היה פוטר אותם מן המסע המפרך ומהעימות עם שייטת 13.

יש גם נחמה פורתא: אם כך מתארגנת ופועלת האליטה האירופית שתומכת בחמאס - השד אינו נורא כל כך. העובדה שהם יכולים לדחות במשיכת כתף את העברת הסיוע לעזה ודבר אינו קורה ברצועה, מחזקת את הטיעון הישראלי כי אמנם המצב בה קשה, אבל אין משבר הומניטרי של ממש. יבושם להם. השלומיאליות שלהם מקלה עלינו מעט בימים קשים אלה.

קיימות גם אפשרויות אחרות: המארגנים ממתינים למפגש בין ברק אובמה לבין בנימין נתניהו כדי להגיע לעזה ולהסיט את שימת הלב מהשיחה בבית הלבן. אפשר שיש להם גם תוכנית להערים על צה"ל וללכוד אותו בחוסר ערנות, ולהחדיר לפחות ספינה אחת מבעד לחגורת הביטחון הימית.

לפי שעה נראה כי רוב המשט יגיע היום אל מול חופי עזה ולישראל יש עניין להשתלט עליו באלימות מזערית, לשבש את הקשר בין הספינות לבין העולם ולהציף את התקשורת העולמית בתצלומים ראשונים שינפקו דובר צה"ל ולשכת העיתונות הממשלתית.
לאחר הגעתן לנמל אשדוד ופריקת הסחורות יועברו הספינות לעזה. אין מניעה לשקול מעצר ממושך של מארגנים כדרור פיילר, ולבחון אם יש מקום שישראל תגיש נגדו תביעת פיצויים במיליוני שקלים על הנזק שגרם לה.

רק לאחר מכן יהיה מקום לחשבון נפש של ישראל עם עצמה: כיצד נקלעה לעמדה שבה אין העולם מקבל כמובן מאליו שתפקיד צה"ל הוא למנוע את חיזוק משטר חמאס בעזה? בתחום ההסברה אין בארץ תחקיר של ממש עם הפקת לקחים.