מקווה שאינכם נמנים על הישראלים המאמינים כי חירותם של הפלסטינים מבטלת את חירותם של הישראלים. מקווה כי רבים מביניכם מאמינים כי החירות היא מהות המין האנושי, וכי מהות זו לא פוסלת את קיומו של האחר. היא רק יכולה לבטל את הדיכוי של האחר.
אני שוהה בלב ים, מחכה להשתתף באירוע ההיסטורי שגרם לכם לדבר על עזה, גרם לעולם לדבר על עזה וגרם לכלי התקשורת הישראלים להזכיר, אחרי ארבע שנים, את מיליון וחצי בני האדם הכלואים בכלא הגדול ביותר בעולם. הוא אף גרם לאבו-מאזן להחליט על ביקור עזה.
אני לוקחת אתכם ברצינות, לוקחת את הדיכוי ואת הגזענות ברצינות. אינני יכולה לזלזל באידיאולוגיה הרווחת בישראל שהיא זו הקובעת את חוקי המשחק. אבל באותה עת, אני לוקחת (וחייבת) לקחת את עצמי ואת חירותי ברצינות. אבל זה לא אמור להיות על חשבון אף אחד. זהו רק עיוורן הגזענות שנותן לכם לחשוב בצורה כזו.
יצאנו לדרך בשעה 16:00. אנחנו בדרכנו לעזה. עלינו להצליח במשימה שנטלנו על עצמנו, לשבור את המצור ולהיכנס לעזה, וזאת מכמה סיבות: על פי הלוגיקה הישראלית (ושימו לב, כפי שישנו מוסר ציוני ומוסר אוניברסאלי, יש לוגיקה ישראלית, ולוגיקה עבור שאר העולם), עזה היא לא שטח כבוש, ולכן יש לאפשר לנו להיכנס לרצועה. על פי הלוגיקה הבינ"ל, עזה היא שטח כבוש ותחת מצור, והאחריות של כל בני החורין היא לשבור את המצור. ולכן, על פי הלוגיקה עזה-היא-לא-שטח-כבוש, לישראל אין את הזכות למנוע את כניסתנו.
"המצלמות הן הנשק המאיים על ישראל"
לפי הלוגיקה הישראלית, עזה לא זקוקה לסיוע הומניטארי. הם מסתדרים יפה מאוד גם בלי עבודה, בלי מוצרי כתיבה, בלי מחברות, בלי בתים, בלי בתי חולים ובלי חשמל. אנשים מסתדרים יפה בתנאים אלה, עד כמה שמדובר בחיים של פלסטינים. לפי הלוגיקה הבינ"ל, עזה מצויה תחת תנאים בלתי אנושיים ומחפירים. אבל עד כמה שזה נוגע לבני האדם, הם לא יכולים להתמודד עם שתי לוגיקות ושתי מערכות מוסר מנוגדות. מוסר בסיסי ולוגיקה בסיסית אמורים להיות אוניברסאליים.
האנשים על הספינה עסוקים מסביב לשעון וצוותי הטלוויזיה עסוקים יותר מהרגיל. ההתרגשות היום רבה מכיוון שספינה נוספת הצטרפה אלינו, וקבוצה של שבעה חברי פרלמנט מאירופה הצטרפה לספינתנו. האנשים מעבירים את הזמן בראיונות לכלי התקשורת או בשיחות בינם לבין שאר הקבוצות שהגיעו ממדינות רבות בעולם. רובם יושבים בבית הקפה שעל הסיפון. הם קראו לו "בית קפה עזה". מצרפת תמונות.
המשט לא שקט בכלל. מכיוון ששקט הוא לא שם המשחק. אנחנו זקוקים להרבה רעש, בכל הרמות, על מנת שהישראלים יתעוררו.
מארגני המשט הדגישו בכל הראיונות ובהודעות לעיתונות את העובדה, כי הטורקים בדקו את המטען, ואישרו שהיא תכולתו: מלט, תרופות, מכשירים רפואיים, משחקי ילדים, אלפי מטרים של בד. לכן, אין לצבא זכות לטעון כי המטען כולל חומרים מסוכנים. הדבר היחידי שמסכן את ישראל, לפי השקפתה, אלה המיקרופונים, המצלמות והטלפונים אשר באמצעותם אנו מעבירים את המסר ההומאניטארי והפוליטי לכל העולם. בינתיים, אלה עדיין עובדים, אם כי בקושי. ובינתיים, אנו מחכים לתגובה הישראלית בפעולת המיסוך.
נתראה בעזה!