אתגר להסברה הישראלית

צה"ל יסכל את המשט. אין ספק. הכוח עימו, גם למבצעים מורכבים יותר. אבל זו לא הבעיה האמיתית, כפי שהכל יודעים.

בעולם של היום מדברים על שלושה סוגים של עוצמה. עוצמה קשה, עוצמה רכה ועוצמה חכמה. אין ספק שאנו נהנים מהעוצמה הקשה - אנחנו מעצמה כפי שהוכח אפילו אתמול כאשר ישראל נדרשה במפורש להצטרף לאמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני. העוצמה הרכה היא מקור חולשתנו. אנחנו מסרבים לקלוט כי המלחמה החדשה, שבה אנו מעורבים משלבת חזיתות חדשות ודורשת מאמצים מקבילים בשדות הצבאי, הכלכלי, המדיני, המשפטי וההסברתי.

מכאן עולה כי עלינו להשקיע מאמצים בעוצמה הרכה דווקא. להיות חיוביים ויצירתיים. ברגעים האלה נכון לפרוש את היריעה הרחבה על עזה כמוקד טרור השותף לרשת טרור אזורית. צריך להבליט את התקפות הטרור הנמשכות על ישראל ומעל הכל להצביע על כך שחייל ישראלי נמצא בידי חמאס ארבע שנים בלי שגורם בינלאומי כלשהו יראה אותו. המשט מצביע על הצרכים ההומניטריים של עזה, אבל מי שמדבר במונחים הומניטריים צריך לדעת יותר ולהבין יותר. על כך ישראל ויתרה.

את המשט מובילים ארגונים בינלאומיים ולוחמים שונים למען זכויות האדם. במלחמה בינם לבין מדינה תמיד תפסיד המדינה. לא ברור מדוע ישראל אינה מפעילה את תומכיה הלא מדינתיים, בכלל זה ארגונים בינלאומיים ואנשי רוח שיכולים וצריכים לדבר בשמה.

השילוב הראוי כדי להצליח במלחמה החדשה הוא בין עוצמה רכה לקשה כדי להגיע לאותה עוצמה חכמה מבוקשת. זה השילוב שישראל אינה משיגה הפעם ומשום כך היא מתקשה להתמודד עם האתגר ההסברתי שמציג משט המחאה.