המקרתיזם הגיע לממשלה

הכה ביהודים והצל את המולדת", היתה הסיסמה האנטישמית של הפוגרומיסטים ברוסיה הצארית. בישראל של 2010, הפוגרומיסט שאימץ את הסיסמה "הכה בשמאל והצל את המולדת" יושב סביב שולחן הממשלה.
מי שמשמש משנה לראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים, בוגי יעלון, שלפני כשנה השתלח באנשי שלום עכשיו וכינה אותם וירוס, היכה השבוע שנית, והשתלח במרצים מהאקדמיה כשאמר בהרצאה בפני סטודנטים: "גורמים באקדמיה מערערים על קיומנו".
אבל בוגי לא לבד. האמירה המסוכנת שלו, והתפישה שכל ביקורת מתפרשת כפגיעה במדינה, הן חלק מהרוח הרעה ומן הלאומנות האלימה שמנשבת מהשלטון ומאיימת על חופש המחשבה בישראל. כמו הסנאטור האמריקני מקרתי בשנות ה?50, שביקש להצדיק את רדיפתם של אלו שדעותיהם לא היו מקובלות עליו וטען שהוא עושה זאת בשם "טובת האומה", כך יעלון וחברי כנסת פוגרומיסטים מהימין ומקדימה שמתגלה כזאב בעור של כבש, מבקשים לפגוע בשמאל ולעשות דה לגיטימציה לארגוני זכויות אדם ולכל מי שאינו מסכים עם דרכם הלאומנית.

במסווה של פטריוטיזם, כביכול, ובשטף של אקטיביזם חקיקתי הם מעלים שורה של יוזמות והצעות גזעניות ומפלות, שרומסות את חופש הביטוי ומבטאות זלזול גמור בעקרונות הדמוקרטיה.
בחודשים האחרונים אנחנו עדים למדיניות של הפחדה והשתקה; לניסיון להשתיק את קולו של ארגון בצלם, שמביא עדויות מהימנות על הפרות זכויות אדם בשטחים; למסע הסתה בריוני ולניסיונות קעקוע של ארגוני זכויות אדם; למתקפה חסרת רסן נגד הקרן החדשה לישראל ונגד העומדת בראשה; ולמניעת כניסתם לישראל של אנשי רוח ואמנים בינלאומיים, ואפילו ליצני קרקס, ש"פשעם" הוא היותם ביקורתיים כלפי מדיניותה של ממשלת ישראל.

ההתנכלות הבלתי פוסקת מצד המשטרה נגד מפגיני השמאל בשייח' ג'ראח והמעצרים התכופים של המפגינים הם חלק ממתקפה על הלגיטימיות להשמיע קול אחר, ורצון לפגוע בזכות ההפגנה של מפגיני השמאל. הניסיון לטשטש, לטייח ולמנוע ביקורת, מתחיל להזכיר התנהגות של משטרים פשיסטיים בעלי אידיאולוגיה לאומנית, שחושבים שהמדינה היא מעל הכל ואסור לחשוב אחרת, ושביקורת על השלטון היא ביטוי לחוסר נאמנות למדינה.

ביטוי נוסף לכך הוא הדיון הסוער שהתקיים השבוע בועדת הכנסת (ולא הסתיים), ביוזמתו של ח"כ מיכאל בן ארי מהאיחוד הלאומי, ועסק בהסרת חסינותם של חברי הכנסת הערבים שנסעו ללוב. יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין מהליכוד, אמר ש"לאנשים האלה אין מקום כאן", ובכך הוא מייצג את אותה תסמונת של עריצות הרוב כלפי המיעוט הביקורתי.

אפילו העובדה שביקור בלוב אינו נחשב כעבירה על פי החוקים שחוקקה הכנסת לא מרסנת את מסע סתימת הפיות שמנהל הרוב המקרתיסטי, שמבקש להצר את צעדיהם של נציגי אזרחי ישראל הערבים בכנסת. גם דבריו הנכוחים של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שאמר שאסור שוועדת הכנסת תהפוך לוועדה עוקפת דמוקרטיה, לא הצליחו להסיט אותם מהמתקפה על אושיות הדמוקרטיה הפרלמנטרית.

מי ששכח שעדיין יכולה להיות כאן חברה מוסרית ופלורליסטית, שיש בה מקום לעמדות של שמאל וימין ועם זאת שומרת על חירויות וזכויות האדם, כדאי שייזכר שהיו ימים שבית המשפט הרחיק את הכהניסטים והפוגרומיסטים מהכנסת. דמוקרטיה צריכה להתגונן מפני מי שמאיים להחריב אותה, מפני הכהניסטים והפוגרומיסטים שיושבים בממשלה ובכנסת, ומבקשים להדיר את שוחרי הדמוקרטיה מהמשחק הפוליטי והציבורי הלגיטימי.