איזה מין תינוק

בדיחה שוביניסטית ישנה מספרת שנשים דומות לרדיו מפני שכל אחת משדרת על גל אחר. אבל כמה תחנות כבר יכולות להידחס לתוך טרנזיסטור משפחתי קטנטן? ואיך אפשר לשמוע את כולן בלי שיימאס לך?

לאילנה ארזי?קאופמן ממש לא נמאס. היא מאוהבת בצליל הגבוה, שבויה שלו, של הקוקיות בשיער, תיקי האיפור, העגילים ובכלל הצבע הוורוד. "אני קוראת לבית שלנו 'בית מרשמלו' כי בכל מקום יש ורוד", אומרת אילנה, אמא לשמונה בנות ואף לא בן אחד. "זה בית רך. בית שיש בו רק קולות נשיים, המון בגדים ומתיקות".

אילנה, תושבת עינב שבשומרון מחזיקה כנראה בשיא גינס. היא עברה שמונה ניתוחים קיסריים - ובכולם נולדו לה בנות. כיום הן בגילי 30-15.

אבל חכו, זה עוד לא נגמר. היא הפכה לסבתא וגם אז שש הלידות הראשונות הביאו לה רק נכדות. רק בניסיון השביעי הגיע למשפחתה גם בן זכר - 20 שנים של המתנה וציפייה ו?14 לידות.
"בכל לידה שלי היינו בטוחים שזה יהיה בן ויצאה בת. בת ראשונה... בת שנייה.. בת שלישית", וככה אילנה סופרת עד הבת השמינית וממשיכה בספירת הנכדות, "רצינו משפחה גדולה - וזה מה שקיבלנו מהקב"ה. אני מעדיפה כמה שיותר ילדים, גם אם כולן בנות".

כמו שהבנתם אילנה היא דתייה. לפי הנוהג המקובל, השלמתה של מצוות פרו ורבו היא רק לאחר שנולדים צאצאים משני המינים, אבל לה זה לא מפריע. "כיוון שאנחנו דתיים, אנחנו מאמינים שאתה מקבל מה שאתה צריך וראוי לקבל. ההוא למעלה קובע הכל וקיבלתי מתנה משמיים".

בכל פעם שנולדה לה בת העובדות במחלקת היולדות ניסו לנחם אותה. היא ענתה להם שהיא מאושרת ולא הפסיקה לחייך. "זו זכות גדולה להיות אמא לבנות". הבנות מלאות שמחת חיים ומרץ כך שאילנה נשארת איתן ערה עד השעות הקטנות של הלילה.

במשפחת היידו הירושלמית המצב הפוך. לאנדרה היידו, חתן פרס ישראל למוסיקה, ולאשתו רות יש שישה בנים. מדובר במשפחה יוצאת דופן שבה כל ילד פנה לכיוון אחר. הבנים החילונים הם יאיר, יינן מוכשר שגר בפאריס, גבריאל העיתונאי המבטיח ודוד - יבואן קפה. הבנים הדתיים הם שוקי - חופר ארכיאולוגי ועזרא - קואוצ'ר, ויש גם ילד אחד אברך: דניאל.

"הדבר היחיד שהיה משותף בבית הוא שכל הילדים אוהבים ספורט", אומר גבריאל, "לגדול בחברת בנים בלבד זה אחרת - העברנו בגדים זה לזה, היינו דואגים זה לזה כך שההורים לא היו צריכים להיות צמודים אלינו. ילד אמצעי מושפע מאח גדול ומשפיע על אח קטן. זו דינמיקה שאין במשפחות עם ילדים משני המינים".

בעשור האחרון נוצרה יכולת רפואית?טכנולוגית לקבוע את מין היילוד באמצעות שיטה הנקראת PGD - אבחון גנטי טרום השרשתי, שמיועד במקור - ובראש ובראשונה - לבדוק מומים מולדים ומחלות גנטיות ולמנוע אותם.

האמצעי הוא טיפול של הפריה חוץ גופית (טיפול מבחנה). באופן כללי הטיפול מתבצע כך: האישה מקבלת זריקות במשך כשבוע וחצי כדי להגביר היווצרות זקיקים בשחלות, שבתוכן ביציות הניתנות להפריה. לאחר מכן שואבים כמה ביציות ומעבירים אותן למעבדה. באותו ים הבעל נותן זרע שמפרה את הביציות.

נוצרים עוברים, ואחרי שלושה ימים לכל עובר יש כשמונה תאים. כאן המטפל עושה "חלון" (חור) בעובר ומוציא בעדינות תא בודד שעובר בדיקת כרומוזומים. כך יודעים אם מדובר בבן או בת. בוחרים את העובר הרצוי ומחזירים לרחם.

לכל מדינה יש חוקים משלה הנוגעים לתהליך הזה. בארצות הברית, למשל, מותר לאדם לבחור באופן חופשי את מין היילוד. אגב, מחקר בארה"ב גילה ש?42 אחוזים מהקליניקות שמציעות שירותי PGD עושות זאת אך ורק למטרת קביעת מין היילוד.

בישראל קיים נוהל (שלא מוסדר בחוק אלא בתקנות) הקובע שלאישה שמולידה ארבעה ילדים מאותו המין, יש זכות לעתור לוועדה של משרד הבריאות כדי לקבל אישור לקבוע את מין הצאצא הבא. הוועדה צריכה להשתכנע שיש נסיבות חזקות מספיק - בעיקר מצוקות נפשיות של ההורים - כדי לאשר את הטיפול.

בדיון שנערך השבוע בכנסת נחשף כי מתוך 377 בקשות שהוגשו לוועדות בחמש השנים האחרונות, רק 27 אושרו, 111 נדחו ו?199 פניות נמצאות בתהליך או שהפונים הסירו את הבקשה. כ?80 אחוזים מהבקשות היו ליילוד זכר.

"נושא קביעת מין היילוד אינו מוסדר בחוק אלא מסתמך על חוזר משרד הבריאות בלבד", מסביר פרופסור ואצלב אינסלר, יו"ר הוועדה הציבורית לבחינת נושא תרומת הביציות, "אין חקיקה ראשית לעניין הזה, ורוב האנשים בדיון בוועדת הכנסת סבורים שיש מקום לחקיקה שכזו".

לאברהם אבינו נולדו שני בנים - יצחק וישמעאל. יצחק ילד שני בנים - יעקב ועשו. יעקב זכה ל?12 בנים ולבת אחת - דינה - עד כמה שידוע, לא באמצעות הפריה חוץ גופית. בניגוד לשאר בניו של יעקב, מדינה לא יצא שבט בעם ישראל, מה שמדגים את היחס ביהדות, כמו גם בדתות ובתרבויות אחרות לנשים (אגב, על פי המדרשים, היו ליעקב עוד בנות, אלא שרק דינה נזכרה בשמה, בגלל הפרשה הקשורה בה. גם מכך אפשר ללמוד על היחס לאישה).

יש תרבויות שבהן מי שיש לו רק בנות, נחשב למי שקללה רובצת עליו. בעולם הערבי מוכר הכינוי "אבו אל?בנאת", למי שיש לו רק בנות. בתרבויות הודו וסין די נפוץ לעשות הפלה אם מגלים בבדיקת אולטרה?סאונד שמין העובר הוא נקבה. בסין, שבה מותר גידול של ילד אחד, אם נולדת בת, יש המוסרים אותה לאימוץ או לבית יתומים.

"בתרבויות פטריארכליות רבות הבן שווה יותר מהבת ולכן ההורים רוצים שייוולד להם בן", מסבירה פרופ' רחל לוי שיף מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן. "בן זה כבוד המשפחה, שמירה על שם המשפחה. הבנים בעבר - עוד הרבה לפני המצאת הפנסיה - היו ממשיכים את העבודה קשת היום של האב ומבטיחים את זקנתם של ההורים. עבור משפחות פטריארכליות לעתים רבות בנות זה אסון. עם זאת, יש גם מסורת של העדפת בנות מפני שהן נשארות בבית עם ההורים והמשפחה".

בהקשר הזה עולה בזיכרון דמותו של טוביה החולב - הדמות המיתית שיצר הסופר שלום עליכם. טוביה הוא יהודי עני בעיירה יהודית באימפריה הרוסית במאה ה?19, שעוסק בחליבה ויש לו שבע בנות - וכאב ראש גדול. הוא אוהב אותן מאוד אבל מדי פעם מציץ לשמיים ומבקש מאלוהים קצת רחמים ועזרה. אם אין לו בן שיעזור לו במשלח היד, לפחות שהשם יעזור קצת לבנות בשידוכים הולמים.

בתרבות החילונית של ימינו יש בדרך כלל שוויון ביחס למין היילוד ורוב המשפחות רוצות ילדים משני המינים. "אנשים רוצים ילדים משני המינים, גם מסיבות דתיות של קיום מצוות פרו ורבו אבל גם מעוד סיבות", אומר גניקולוג העוסק בהפריה חוץ גופית, "יש נשים שאומרות: 'אני חייבת בת כי זה הכיף הכי גדול, הרי גם לי יש אחיות'. ויש גברים שמתחננים לבן: 'שיהיה מי שיגיד עלי קדיש'".

מבחינה גנטית זה מוזר וחריג שנולדים הרבה צאצאים ממין אחד בלבד, גם אם חיילים ששירתו בבסיסי מודיעין וחיל אוויר חושבים לעיתים שהקירבה לאנטנות - משמעותה שייוולדו להם רק נקבות.

קיימת עוד הנחה חסרת בסיס לפיה גברים מעדיפים בנים ונשים מעדיפות בנות, אבל גם לכך אין עדות מדעית.

הגרסה ההפוכה לטוביה החולב היא הזוג חני ובני כהן, מההתנחלות טלמון שבצפון?מערב הר יהודה, שלהם יש שבעה בנים. "האנרגיות של בנים בגילים הצעירים רבה, לעומת זאת הבנתי שילדות הרבה יותר רגועות", אומרת חני, "בנים לא שומרים דברים בבטן ואחרי ריב הם ממהרים להתפייס ולחזור לשגרה. אצל בנות מדובר בעניין יותר עמוק. בנות גם יותר ביקורתיות. אצלי הילדים מאוד מפרגנים וחסרי ביקורת. זה כיף".

יטי אזולאי, גם היא מטלמון, עברה לפני שלושה חודשים חוויה מדהימה כשנולדה לה בת ראשונה, גם היא אחרי שבעה בנים. "הייתי מופתעת, זה שימח אותי", היא אומרת, "כשנכנסתי להריון התפללתי שזו תהיה בת ולא בפעם הראשונה. לגדל שבעה בנים זה אתגר. יש בזה קושי, הקצב מהיר אבל מתרגלים".

ואיך עם התינוקת החדשה?
"לאט לאט אנחנו מתחילים לראות את ההבדלים בין גידול בן לגידול בת, זה כאילו שאנחנו רגילים אבל בעצם לא".

לחני כהן על שבעת בניה וגם לאילנה ארזי?קאופמן על שמונה בנותיה, יש אותה דעה נחרצת בעניין. שתיהן מודות שלו היתה להן האפשרות לקבוע את מין היילוד, הן ככל הנראה כלל לא היו מעוניינות בכך.
"זה יכול להיות נחמד שיש ילדים משני המינים", אומרת כהן, "אבל אני מסתכלת על כל ילד בתור מתנה ולא עולה בראשי בכלל לקבוע את מין היילוד".

ארזי?קאופמן מספרת שהחתנים שלה הם למעשה כמו בנים עבורה. היא מודה ש"זה יהיה שקר לומר שבזמן שילדתי לא היה לי רצון שייוולד בן, אבל היום, במבט לאחור, אני אומרת תודה שהרווחתי בנות נפלאות. יש לזה גם יתרונות - למשל הבנות שלי לא הולכות לשירות צבאי אלא לשירות לאומי, אז סיפור הצבא הטראומתי של אמהות לבנים למעשה זר לי לחלוטין".

והיא ממשיכה: "בנקודת הזמן הנוכחית, אם היה מתאפשר לי לבחור את מין היילוד, לא הייתי עושה את זה. כי עם הילדות שנולדו לי יש לי תחושה שיש משהו שהוא באמת שלי, וזו תחושה מאוד חזקה".