בהצגה הסאטירית "נפגעי חרדה" של הבימה, המוצגת בימים אלה, עולה לבמה בחורה ואומרת שהבעיה של השמאל היא שאין היום פוליטיקאי שרציחתו תוציא את ההמונים לכיכר. היא מונה את שמותיהם של כמה פוליטיקאים מהשמאל, והקהל - שבשלב זה כבר צוחק - משווה בראשו בין יצחק רבין לבינם, ומתמלא ייאוש.
ואכן, חוסר התגובה לעמדותיו החדשות של אבו מאזן, כפי שפורסמו ב"וול?סטריט ג'ורנל", והעדר השיח הממשי לגבי האופי והיעדים של המשא ומתן שמנהלת הממשלה, ממחישים שוב עד כמה חסר לשמאל הציוני מנהיג.
במישור המדיני, במובנים רבים, הדרך של השמאל ניצחה. יש רוב שדוגל בפתרון של שתי מדינות, ישראל ופלסטין, זו לצד זו, בתנאים דומים לאלה שלהם מסכימים גם בשמאל. דרך השמאל הצליחה, אבל - ואולי דווקא בגלל זה - השמאל עצמו נעלם. במישורים חברתיים?כלכליים, הדרך לא הצליחה וגם קול השמאל לא נשמע מספיק.
מדי מערכת בחירות מנסות מפלגות השמאל להמציא את עצמן מחדש. המפלגה היחידה שלא מתיימרת להציג את עצמה כמרכז ולא כערבית או יהודית?ערבית אלא כמפלגת שמאל ציונית, שינתה את שמה ממרצ ליחד ולתנועה החדשה. כאילו שם חדש ולוגו קצת אחר הם שיכריעו אם תקבל יותר קולות. שלא במפתיע, השינויים רק החלישו את כוחה. מפלגת העבודה, לעומת זאת, חוששת מתיוגה כשמאלית ולכן פונה למרכז. בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית היא אפילו הפכה לימנית יותר מקדימה, וממש כמו מרצ, גם היא הולכת ומאבדת מכוחה ככל שחולפות השנים.
אין אופוזיציה שמאלית
כך נוצר מצב שבו אין היום למעשה בכנסת אופוזיציה שמאלית. במישור המדיני, כמעט לא ניתן למצוא מי שיבקר את הממשלה מקרב הסיעות ה"יהודיות". על כל מהלך של פשרה שיוזם ראש הממשלה ניטשת תחרות בין ח"כים מכל סיעות הימין מי יגנה אותו יותר. אולם כאשר ראש הממשלה נוקט עמדות ניציות יותר, כמעט לא נשמעים קולות המבקרים אותו. החלל הזה שואב לתוכו את השמאל הלא ציוני, אשר הופך לקול היחיד המבקר את הממשלה.
בשמאל הציוני חסרה הנהגה, ומי שאולי יחליפו את מנהיגי מפלגות השמאל הנוכחיות פעילים במישורים החברתיים יותר מאשר בתחום המדיני. לכאורה, זו התפתחות חיובית שיכולה להעביר את השיח החברתי מהשוליים למרכז. ראוי שיהיו מנהיגים חברתיים בישראל, אך הקשר בין המישור המדיני לתחום החברתי?כלכלי אינו ניתן לניתוק ולכן על המנהיגים החברתיים של השמאל לעסוק גם בנושאים מדיניים.
כל עוד לא יקום מתוך השמאל מנהיג כזה, שלא יירתע מלדבר על נושאים חברתיים ומדיניים בנשימה אחת, ואשר ייתפס כדמות מנהיגותית היכולה להוביל מהלכים משמעותיים - כוחו האלקטורלי של השמאל ילך ויקטן. כדאי להזכיר שזה כמה עשורים, בעולם כולו וגם בישראל, מזוהות תנודות פוליטיות ומערכות בחירות עם אדם אחד, עם מנהיג. סדר היום והמצעים של המפלגות חשובים פחות מהדמות המובילה אותן.
בהיעדר מנהיג, ימשיך השמאל להיות צודק, לכתוב מניפסטים נכונים ולהציג חזון לעומת הסתירות הקיימות בעמדות הימין. השמאל גם ימשיך למשוך את המרכז והימין לכיוונו ולהפוך את השיח שלהם למתון יותר. אבל השמאל עצמו ילך וייעלם.