תחילת שיחות הקרבה דומות למשחק פינג פונג בין שני עיוורים. שני הצדדים לא רואים אחד את השני, אך מודרכים על ידי רעשים של הדלפות ושיחות. אם לסמוך על רעשים אלה, נראה כי הצד הפלסטיני החל את המגעים באופן קונסטרוקטיבי והצד הישראלי אינו מחפש משבר.
מצד אבו מאזן הודלף כי הוא מסכים לחילופי שטחים שוויוניים ובמסגרתו נראה כי הוא מסכים להעברה של כ-4% משטחי הגדה לישראל, בעוד שלאהוד אולמרט הציע רק 1.9%. נתניהו שם את הדגש על סידורי הביטחון שהם חיוניים לנו עם הקמתה של מדינה פלסטינית. הפלסטינים חוששים כי סידורי ביטחון מרחיקי לכת בנוכחות ישראלית צבאית בגדה, יהפכו את המדינה הפלסטינית להמשך הכיבוש באמצעים אחרים. על כן, אין זה מפתיע שהם שוקלים בחיוב נוכחות כוחות נאט"ו בגדה המערבית. היות שנאט"ו מובלת על-ידי ארה"ב יש לנו עניין רב להסכים לקדם יוזמה זו.
הפינג פונג העיוור החל ברגל ימין
כוחות נאט"ו יכולים להיות פרוסים במעברים לאורך קו הגבול החדש ובבקעה וכן, בעקבות עיסוקם בפעילות אנטי טרור, הוא יוכל להדריך את הפלסטינים ולפקח על פעילותם נגד גורמים טרוריסטים. במקביל ישראל תוכל לדרוש שדרוג של מעמדה בנאט"ו, דבר שהוא חשוב לביטחון הלאומי לטווח ארוך שלנו.
רווחת סקפטיות כמעט פאתליסטית באשר לשיחות הקרבה למרות שיש די סיבות להאמין שכל צד רק רוצה להביא להאשמת הצד השני לכישלון השיחות. אני מאמין כי גם אלמנט זה פועל ביתר קונסטרוקטיביות של עמדות שני הצדדים. מבחינתה של ישראל התקדמות משמעותית לעבר ההסכם עם הפלסטינים הוא בנפשנו כדי לשמר מדינה יהודית דמוקרטית ולנטרל את הגורמים הלאומניים והפונדמטליסטיים בעולם הערבי והמוסלמי. על כן יש לקוות כי נתניהו יעזור עוז ויקבל החלטות אמיצות כולל בהקשר של הרחבת הקואליציה כדי לקדם הסדר מציאותי עם שכנינו הפלסטינים. בעקיפין, זהו גם המפתח להידוק יחסנו עם ארה"ב והמערכה כנגד הסכנות הביטחוניות האמיתיות הבאות מכיוון אירן.
אז גם אם המשא ומתן דומה למשחק פינג פונג בין שני עיוורים, בעייני הוא החל ברגל ימין ועל כוחות השלום בארץ לתת לו את הגיבוי המלא.