יצאנו מהבוץ הלבנוני?

במקום בוץ - קיבלנו ביצה

חוגגי היציאה מלבנון יחגגו ודאי בקרוב גם את הבריחה מגוש קטיף ופינויי שטחים נוספים, והכל - בתירוצים דמוקרטים והומניסטיים, שמנסים להסתיר את רצונם להפר את יהדותה של ישראל

בני קצובר

חוגגי הנסיגה מלבנון מציינים בימים אלה את חגיגות העשור. יש להניח שאותם חוגגים יחגגו בקרוב גם את הנסיגה מגוש קטיף ומצפון השומרון, או בלשונם המכובסת – ה"התנתקות" (חמש שנים). ויש להניח שוב, שאותן קבוצות כמעט, מייחלות לחגוג גם את הנסיגה משומרון ויהודה. אני מרשה לעצמי להעריך כי אותם חוגגים, ברובם, לא חגגו את יום שחרור ירושלים שנחוג אך לפני ימים מספר.

הדגש הינו על החוגגים ממש - בשונה ממעגלים נוספים בציבור, אשר נטו לסברה כי אין זה לטובתנו להתבוסס בבוץ הלבנוני או בבוץ העזתי, אך התפכחו, לפחות חלקית, מהמסקנה כי התחליף ל'בוץ' הינה בריחה, והמרת ה'בוץ' ב'ביצה'.

עוד בוואלה!

המותג שכובש את השוק: סל מוצרי הטיפוח לשימוש ביתי שאת חייבת להכיר

לכתבה המלאה

ניתוק מהיהדות הוא ניתוק מהביטחון

הבריחה מלבנון, כמו גם מעזה, השיגה בהכרח את פירותיה הבאושים של בריחה על כל מאפייניה, החל בניסיון לזנב בכוחות הבורחים, המשך בהתעצמות משמעותית של גורמי הטרור כולל עידוד מוראלי עצום - עידוד שהשלכותיו חמורות עוד יותר מהתעצמות פיזית, וכלה בהפיכה מהירה של הצפון והדרום, בהתאמה, על כל תושביהם ומרקם חייהם לבני ערובה של החמאס והחיזבאללה.

המלחמות שהתפתחו בשתי חזיתות אלו היו רק שאלה של זמן, אך תוצאותיהן של שתי מלחמות אלו היו דומות ומרות למדי.
ישראל לא הצליחה להכריע את החיזבאללה והחמאס. ארגונים אלו קיבלו תמריץ ועידוד נוסף לדרכם, ואילו בעולם ירדה קרנה של ישראל כגורם מרתיע טרור, וכצפוי ישראל גם זכתה לקיתונות של ביקורות על דרכי לחימתה בגזרות אלו.

המאזן הביטחוני נכון להיום הוא של התעצמות מוראלית ופיזית עד כדי יכולת של שני ארגונים אלו, מדרום ומצפון, לפגוע אחד ברעהו, וכמובן רוב אוכלוסיית ישראל בתווך.

היכולת לבצע מהלכים נמהרים וחסרי אחריות שכאלו יכלו כנראה להתבצע בידי שני מנהיגים שמרכיב האגו, הרוע, היוהרה והדורסנות באישיותם, יכול היה להאפיל על כל שיקול דעת שהיה מנת חלקם של כל ראשי המדינה שקדמו להם. צריך גם להזכיר שרק כפסע היה בין אהוד ברק לבין ביצוע מהלך המשך דומה ביהודה ושומרון לקראת שנת אלפיים, כאשר הלה הציע ליאסר ערפאת 97% משטחי שומרון ויהודה, כולל חלקים נרחבים בירושלים.

חייבים להדגיש כי מהלכו של אריאל שרון בגירוש והעקירה מגוש קטיף וצפון השומרון נשענה במידת מה על מהלכו של אהוד ברק בנסיגה מלבנון, אך כדרכו של שרון, התנהלותו הייתה דורסנית וחמורה פי כמה. לא רק בהחרבת חבל ארץ שלם בחבל עזה וארבעה יישובים נוספים בצפון השומרון, לא רק בגירושם ללא ניד עפעף של אלפי חלוצים יקרים, אלא נכונותו לשבור ערכים ועקרונות שהוא עצמו הטיף להם במשך שנים, תוך הישענות צינית מעוררת חלחלה על הלכי רוח שאותם יצרו גורמים בתקשורת שנואי נפשו - "כי אין לנו מה לחפש בעזה" - וכל זאת למען הישרדות שלטונית.

אולם, לא אריאל שרון ואף לא אהוד ברק הינם התשתית והגרעין הפנימי למהלכי הרס אלו כלפי העם היהודי. הם גרורים. הם האחראים לביצוע, הם בתכונותיהם השליליות וגם החיוביות התאימו להיות נושאי הדגל, אך הבעיה העיקרית לעניות דעתי היא עם "החוגגים". אלו ששמחים על כל נסיגה ומייחלים לנסיגה הבאה. הבעיה עם "החוגגים" הללו אינה סברה כזו או אחרת, כמו פחות קורבנות, פחות עומס ביטחוני, פחות ביקורת בין לאומית, פחות כיבוש, יותר דמוקרטיה, יותר שלום. אלו בעיקר תירוצים (אף כי לעיתים בחלקם נכונים). המנוע העיקרי המניע אותם הוא שלילת יהדותה של מדינת ישראל! נכון, הם יצהירו "מדינה יהודית" ודמוקרטית, אך בתכנים של אותה מדינה הם יילחמו רק על המרכיב הדמוקרטי שבצמד זה. היכן "החוגגים" הללו נלחמים על המרכיב היהודי? בדרך כלל נקבל תשובה מתחסדת שהערכים הדמוקרטיים הינם הערכים היהודיים, אך בתשובה מעין זו הם רק מנסים להסוות את תפיסת עולמם, שהדמוקרטיה - על פי מתכונת "החוגגים" - אינה השלמה או תוספת ליהדות, אלא לשיטתם היא אלטרנטיבה ליהדות.

אין פלא שנושאי הדגל הפוליטי של תפיסת אלטרנטיבה זו, ואיני מתכוון לנגררים אלא לגוררים, נטשו ממזמן את המרכיב הציוני שביהדות. לא מפלגת העבודה בראשות ברק, לא קדימה וודאי לא מרץ, אינם עוסקים בסעיף המרכזי של הציונות - יישוב הארץ. אפילו לא בנגב ובגליל. לא רק שאינם מסוגלים לכך מיובש בערכים יהודיים, הם נסחפו, באין חזון יהודי, לקוטב השני, והפכו למתנגדים ומפריעים. וכך על ייהוד הגליל כבר הס מלהזכיר בתנועת העבודה - החלוצה הגדולה של יישוב ארצנו. אגב, רוה"מ בנימין נתניהו, למרבה הצער, משתלב היטב בקבוצת הנגררים.
אם אין מיישבים את הארץ, צריך להצדיק זאת. הרי אי אפשר להודות שהניתוק מהדרך היהודית הוביל ליובש ערכי. אז כהצדקה, יכריזו שאין כבר צורך, ובשלב הבא, יתנגדו ויפריעו, ובשלב שאחריו - יהרסו ויחגגו.

אכן "באין חזון ייפרע עם" אמר החכם מכל אדם. ציבור שעזב את מ?רעהו הטבעי והולך לרעות בשדות זרים מייבא עגל זהב מודרני כתחליף ליהדות, ומתפלא כי אין חינוך ואין ערכים, יש אלימות, יש סמים ויש שחיתות. מ"אין לנו מה לחפש בלבנון ועזה", ל"אין לנו מה לחפש בשומרון ובירושלים". באין חיבור ליהדות יהיה ניתוק גם לביטחון.

שאו ציונה נס ודגל!

* הכותב הוא ממקימי גוש אמונים וממנהיגיו. לשעבר ראש המועצה האזורית שומרון.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully