פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לנופלים יש יותר ממשפחה אחת

      בדרך להצעת 'חוק רונה רמון', שכח חבר הכנסת שי חרמש שהחיילים הם שליחי העם, ולכן יש לנו הזכות להכיר אותם ואת משפחותיהם, ולהזדהות עם אסונם בשעות קשות

      אינני מסכים עם שי חרמש באשר למהות הקיומית של החוק המגביל את סיקור הנופלים. אני סבור שאין לו מקום, מסיבות שאינן קשורות לעניין ההצצה לחיים הפרטיים או המשפחתיים של הנופלים. החוק המועלה, עוצר ממידע חיוני להגיע לאזרחי ישראל. אזרחים המשלמים בכספם מכוח וכורח חוק רשות המיסים. המידע בעניין חיילי צה"ל שנשלחים בשם האזרחים להגן על גבולות המדינה.

      לו היה צריך לחוקק חוק דווקא בעניין זה, יש לכוון אותו לכך שצה"ל באמצעות דובר צה"ל, ידאג להכין מידע רלוונטי על כל מועמד לשירות ביטחוני כדי לפרסם במקרי אסון. הדבר נועד לאפשר לאזרחי המדינה, שאינם יכולים להיות בקשר עם משפחות הנופלים, להביע את הזדהותם בדרך של הכרה. המידע אינו חיוני לפירסום בעת הגיוס. אבל הוא חיוני לידיעה באם החייל נופל לצערנו על משמרתו – על משמרת כולנו.

      לצערנו הרב, מצבה הביטחוני של ישראל מחייב פעילות צבאית וביטחונית אחרת, שבה נפגעים חיילים. מידע על חיילים כאלה, הוא חשוב: שלחנו את החיילים להגן עלינו. אם קורה להם משהו, אנחנו רוצים לדעת עליהם. לדעת מי הם היו, מה הם עשו, מה היו החלומות שלהם וכדומה. זוהי זכותו המלאה של הציבור. אין זהו מידע שיש בו כדי לפגוע במשפחה השכולה והאבלה. זהו גם לא מידע, שנועד לפירסום כשיווק מסחרי. זהו מידע משתף. מידע המאפשר לקחת חלק בגורל הכללי של קהיליית ישראל.

      בשנות עבודתי כעיתונאי, סיקרתי מאות אירועי נפילה של חיילים ואזרחים. כל אחד כזה, מזמן מפגש מיוחד במינו עם משפחתו. ישנן משפחות הנותנות דרור לרגשות מול העט או המיקרופון, מאפשרות שיתוף והזדהות בדרך אמצעית ואף תורמות לכך תמונה, הקלטה, סרט או כל דבר אחר, שיכול להנציח את יקירם. זאת בין היתר מתוך ידיעה שהוא הופך להיות יקיר העם בהבט הכללי. בהבט הפרטי, הדבר יוצר אמצעים להנצחתו בדרך של שמירה על קטעי העיתונות או הקלטות הרדיו והטלוויזיה לטובת הזיכרון המשפחתי.

      ישנן משפחות שהיה קשה מאוד לגשת אליהן. קשה היה לשמוע מפיהן על בתם או בנם ולחבר עבורם סיפור חיים יפה ונכון. כבר היו מקרים שבהם נפל חייל והוא היה אחר מעיתון לעיתון ולבש דמות שונה ברדיו או בטלוויזיה. השונות הזאת, מביכה עד כדי כאב של ממש.

      אני יודע ובטוח, שכעיתונאים אנחנו חשים בסיקור הנופלים הרבה יותר כשליחי הציבור מאשר שליחי ערוץ התקשורת שאותו אנחנו מייצגים. אין עבודה קשה יותר בעיתונות מסיקור אבל משפחתי, רגע אחרי (עם דגש על 'אחרי') שהאם, האב או האחים, מקבלים הודעה על נפילת יקירתם או יקירם. ישנן דרכים שונות להגיע למידע עליו. מדובר במידע שראוי שיהיה בידים של כל אזרח ישראלי, לפחות לפרק זמן שבו הוא יוכל להזדהות עם המשפחה. ישנם מקומות מאורגנים, שבהם קיים מידע כזה או שגורמים רשמיים ומקורבים, דואגים להכין דף פרטים עניני. אינני מאחל לאף משפחה התמודדות עם מצב שכזה. אך בתוך השכול האדיר, צריכה להיות הבנה שהחיילים הם שליחי המדינה וככאלה – אנו מעוניינים לערוך עימם היכרות.