אנחנו נמצאים כרגע באנטליה, ממתינים לשאר הספינות שמגיעות מאירופה. היינו אמורים להפליג הבוקר (שלישי) לכיוון רצועת עזה אבל יש איחור קל בתוכנית וככל הנראה נפליג רק מחר. אתמול התקיימה ישיבה כללית של כל מאות המשתתפים שמגיעים מאנטליה. מחוץ למקום הפגישה עמדו עשרות תומכים, הן מטורקיה והן מיתר מדינות אירופאיות. מלבדי הגיעו מישראל גם יו"ר ועדת המעקב של ערביי ישראל מוחמד זידאן וראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית השייח' ראאד סלאח.
עכשיו אנחנו במצב של המתנה. ממתינים לשעת האפס. מתעסקים בעיקר בראיונות ובהכנות. התחושה היא מרגשת מאוד, יש הד נרחב ברחוב ובתקשורת הטורקית והעולמית למשט שלנו. אני אמנם לא מבינה טורקית, אך הבנתי שהמשט שיוצא מכאן לעזה מקבל סיקור תקשורתי רב כאן. אנחנו מתרגשים מאד, מקבלים הרבה טלפונים מעיתונאים. נדמה לי שגם בגלל האיחור שחל היום, ההתרגשות רק הולכת ומתגברת. בהמשך היום נקיים ישיבה שבה נקבל עדכונים.
ישראל איננה משכנעת
שמעתי שישראל מפעילה לחץ על כמה מדינות אירופה שיבטלו את ההשתתפות שלהן במשט לעזה. אני חושבת שישראל נמצאת במבוכה תקשורתית ופוליטית והיא לא רק רוצה להטיל מצור פיזי על עזה אלא גם מצור שקט עליה. היא לא רק רוצה להפעיל מדיניות של דיכוי בני אדם, אלא להפעיל אותה בחשכה. ישראל יודעת שהלחץ שהיא מפעילה מהווה דווקא סימן למצוקה שלה. איני סבורה שמדינות אירופה יבטלו את ההשתתפות שלהן במשט.
90% ממדיניות החוץ הישראלית היא הפעלת לחץ. היא לא עושה שימוש בשכנוע, בכלים דיפלומטים ובהתבססות על זכויות אדם. עיקר המדיניות שלה הוא לחץ, איומים פוליטיים וסחיטה. מדינה שמתנהלת ככה, מנהלת למעשה מדיניות פושעת, אחרת היא יכולה להסתפק במגעים דיפלומטים ללא לחץ בינלאומי.
מה שברור הוא שהלחץ של ישראל ייכשל. מי שמשתתף במשט יודע היטב את כל המספרים והנתונים. כולם יודעים כמה בתים היא הרסה במלחמה, כמה מפעלים היא הרסה, כמה בתי ספר הרסה, כמה תושבי עזה היא הותירה ללא קורת גג. כולם יודעים כמה זמן מוטל מצור על עזה. כולם יודעים שמעט מאד נכנס אל עזה. הרי מי שמפעיל לחץ אלים ונפשע על אוכלוסיה אזרחית, טבעי שיפעיל גם לחץ פוליטי על המדינות, הדיפלומטים וחברי פרלמנט.
מה שבטוח הוא שגם אם מדינה כלשהי תחליט לבטל בגלל האיום הישראלי, אין זה אומר שהיא שינתה את דעתה על הנושא או שינתה את תפיסתה את ישראל.