מההסכם שגובש בין טורקיה, ברזיל ואירן, הסכם שפרטיו אינם ברורים לחלוטין, כבר אפשר להסיק כמה מסקנות.
ראשית, מתברר שאירן כן נתונה ללחץ. עובדה שהסכם דומה נדחה על ידה בעבר ורק עתה, משהבינו מנהיגי אירן כי התהליך להטחת סנקציות נוספות מתקדם, הם הסכימו להסכם שיקשה עליהם להתקדם מהר לקראת הפיכתם לבעלי נשק גרעיני (גם אם ההסכם ישאיר להם פתח רחב מאד להמשיך בתהליך ההתגרענות). וזו כמעט הוכחה שיש להמשיך ללחוץ עליהם עוד יותר.
היו כאלה שטענו כי ישראל מגזימה ביכולת האירנית לייצר אורניום מעושר. היו שטענו כי כמו בעירק, גם בהקשר האירני המודיעין טועה ואין בידי האירנים מאות רבות, ואולי יותר מטון וחצי, של אורניום מעושר. והנה, התברר שהמודיעין צדק וישראל אינה היסטרית. בידי טהרן יותר מ?1200 ק"ג של אורניום מועשר לכמעט ארבעה אחוזים. בהנחה סבירה שיש בידי האירנים שתי טונות של אורניום מועשר, וכי הם ימשיכו לייצר אורניום מועשר לאחר שיעבירו את הכמות המוסכמת לטורקיה, ברור כי הם יחזרו לאותה כמות בתוך זמן קצר (שנה?). כמות כזאת מספיקה לייצר את האורניום הנדרש לפצצה אחת.
צריך יהיה לשדד מערכות בכל הקשור ליחסים עם טורקיה, אשר פועלת כמדינה שאין פניה מערבה אלא לעולם המוסלמי הרחב. נכון להיום היא לא מתחשבת בארה"ב ובאירופה, שאליהן היא רוצה לכאורה להשתייך, וודאי שהאינטרסים של ישראל לא נחשבים אצלה בכלל. עלינו להבין כי תקופת היחסים שנמשכה כ?15 שנה עברה מן העולם. טורקיה נשלטת על ידי מפלגה שתפיסת עולמה דומה יותר לתפיסת העולם של חמאס, מאשר לתפיסה המקובלת במערב. והדברים נכונים גם בכל הקשור ליחסי האיסלם עם המדינה פנימה, וגם בנוגע למערכת היחסים עם המדינה היהודית. הם לא חושבים כמובן במונחים של טרור, אך הם חושבים במונחים של עולם איסלמי.
זלזול באירופה
כרגע המעצמות האזוריות, שטורקיה וברזיל נמנות עמן, האחת במזרח התיכון והשנייה בדרום אמריקה, מזלזלות באירופה הזקנה ומוכת הבעיות ומוכנות להתעמת עם ארה"ב. הממשל האמריקני נתפס בעיניהן כחלש בשל מדיניותו, והאירופאים נתפסים כחסרי יכולת, כי הם באמת חסרי יכולת. המדינות המתפתחות הגדולות רואות עצמן מסוגלות לפעול עצמאית. זה שורש חוסר יכולתה של ארה"ב להשיג החלטה ברורה ומיידית על סנקציות נגד אירן במועצת הביטחון, וזאת משמעות הפעולה הטורקית?ברזילאית בכל הנוגע לחילוץ אירן ערב החלטת מועצת הביטחון על סנקציות בהובלה אמריקנית.
נשיא ארה"ב הבטיח החלטה ברורה נגד אירן בתחילתה של 2010. אנו כבר בחצי השני של השנה, ואין לכך לוח זמנים. יתר על כן, לא ברור אם בכלל תהיה החלטה כזאת. חרף הטיוטה שהוגשה למועצת הביטחון בסוף השבוע, לאחר ההסכם שנחתם בטהרן, קשה להעריך את הפעולה האמריקנית. המהלך המשולש העמיד את ארה"ב ואת אירופה בפני ההכרח להגיב, ותגובתם תוכיח אם הן מסוגלות עדיין להוביל מהלך בינלאומי או שיכולת זאת פגה בעקבות חולשתן. הטיוטה שהוגשה למועצת הביטחון היא ניסיון להחזיר את היוזמה לידיהן, אך לא ברורים סיכויי הצלחתה.
מתרבים הסימנים לכך שבסופו של דבר ישראל תהיה חייבת לקבל החלטה, קשה אך הכרחית. גמגומו של הממשל האמריקני על רקע ההסכם שנחתם, מקטין את הסיכוי להשיג החלטה על סנקציות קשות, סנקציות שבלעדיהן תמשיך אירן להעשיר אורניום, בין אם תבצע את ההסכם שעליו חתמה, ובוודאי אם לאו. במצב החדש קשה לראות את ההנהגה הנוכחית בוושינגטון מקבלת החלטות קשות שיעמתו אותה עם מדינות דינמיות כמו טורקיה, ברזיל וייתכן אף עם רוסיה וסין. האירופאים שקועים בבעיותיהם, וכמו שכתב פרשן סעודי, בריסל נראית כמו עיר מזרח תיכונית ממוצעת מבחינת מספר המוסלמים שבה. קשה לאירופה שכזאת לסייע לארה"ב ובוודאי שלא היא תהיה הכוח המדרבן נגד אירן.