לפני 16 שנים חוקק חוק צער בעלי חיים, האוסר התעללות בבעלי חיים. בפועל, הדרך שלנו לעצירת ההתעללות עוד רחוקה, כל עוד מתרחש ניצול ממוסד של בעלי החיים בתעשיות שונות, כגון תעשיית המזון, הניסויים והלבוש, רחבי היקף פי כמה מאשר התעללות 'פרטית'. דוגמה לכך היא תעשיית הביצים. בניגוד לתעשיית הבשר, בה ברור שמישהו שילם בחייו כדי להפוך לנתח מדמם, קורבנות תעשיית הביצים נעלמים מהעין. מראה של ביצה בסופרמרקט לא מקושר אסוציאטיבית לתנאי התרנגולות במתקנים מסויימים: כליאה עד אפס מקום, מזון מהונדס ולעיתים מוות בגיל צעיר מאוד דברים המתבצעים כחלק מהשגרה בתעשייה. ובכול זאת, יש אולי סיכוי לשינוי.
ביום שני (24/5) תתכנס ועדת החינוך של הכנסת לדון בתקנות להחזקת תרנגולות מטילות בתעשיית הביצים. חברי הכנסת ידונו בשאלת החוקיות ותנאי כליאת תרנגולות בכלובי "סוללה". באותו זמן, תיערך מול הכנסת הפגנה הקוראת לצרף את ישראל לרשימת המדינות הנאורות שאוסרות על כליאת תרנגולות בצורה הזו, ומתנגדת לבזבוז 300 מיליון שקלים מכספי הציבור על כלובים מיושנים ואכזריים. אם השימוש בכלובי הסוללה אכן ייאסר ותתבצע רפורמה משמעותית בתנאי העופות, זה לא יהיה מושלם בשביל התרנגולות, אך מנגד, אם הוא לא ייאסר, הכליאה הצפופה תמשיך להיות אורח חייהן של 7 מיליון תרנגולות בכול שנה.
בעוד שהרפורמה כזו יכולה להיות הזדמנות להקל על סבלם של מיליוני עופות בשנה, כלומר לעבור ללולים ללא כלובים, עומדת נגדה טיוטת תקנות אחרת שעלולה לעקר מתוכה את האופציה לשינוי ממשי בתנאי העופות. התקנות האלו עלולות לגרום לכליאת התרנגולות לכל חייהן ב"כלובי סוללה", שיותירו לכל תרנגולת שטח בגודל 550 סמ"ר (פחות מעמוד A4). כלובים מסוג זה נאסרו במדינות כדוגמת שוויץ. אותן תקנות אמנם מציעות להקים ועדה שתבחן מעבר לתקן מתקדם יותר של רווחת בעלי-חיים, אלא שזו עתידה להתממש רק בעוד שנתיים. קל לשער, שזה יהיה לאחר שבניית הלולים החדשים תהיה לקראת סיום ואלו ישמשו לקביעת עובדות בשטח.
זה לא רק אנושי, זה גם כלכלי
רונן בר, מנהל הקמפיין נגד כלובי סוללה: "התקנות הללו הופכות את חוק צער בעלי-חיים לאות מתה בספר החוקים, ואנו קוראים לחברי הוועדה להתנגד להן. עשרות מדינות קבעו תנאים מינימליים לתרנגולות, ואף אחת לא הכשירה בחוק כליאת תרנגולת בכלוב מתכת זעיר שאינו מאפשר לה אפילו למתוח כנף. גם מבחינה כלכלית אין הצדקה לכלובי-סוללה. הרעיון להקים ועדה שתבחן מעבר ללולים מודרניים ותגיש את המלצותיה בעוד שנתיים, לאחר שתושלם בניית הלולים, הוא חסר אחריות מבחינה כלכלית. מי יממן רפורמה נוספת בעוד שנתיים?"
הסיכוי כי התקנות לא יאושרו על ידי בג"ץ הוא ממשי. לפני כשלושה חודשים, כבר נאמר בבג"ץ כי על המדינה להיות מוכנה לכך שישראל תאמץ את התקן האירופי בין בתקנות ובין בפסק דין. ב-13 באפריל החליטו השופטים רובינשטיין, פוגלמן ועמית לאפשר התקדמות בפיילוט הרפורמה רק אם הלולים החדשים שיוקמו יהיו ללא כלובים או לפחות יעמדו בסטנדרט האירופי המינימלי. עו"ד יוסי וולפסון מסביר כי: "התקנות שמציע משרד החקלאות אינן חוקיות. הן בוחרות באמצעי הפוגעני ביותר לניצול התרנגולת, שוללות מממנה את כל צרכיה והופכות יצור חי למכונת הטלה. כשקיימות שיטות גידול שפגיעתן פחותה, ומדינות רבות כל-כך אימצו אותן כתנאי מינימום, התקנות הללו לא יעברו את מבחן בג"ץ".
תגובת משרד החקלאות:
"מדינת ישראל מגדלת עופות בדומה ליתר המדינות המפותחות ובאותן השיטות: בכל מדינות אירופה (למעט שוויץ) מגדלים עופות בלולי כלובים בדיוק כמו בישראל. על פי הדירקטיבה שקבע האיחוד האירופי, בשנת 2003 הוגדלו הכלובים ל- 550 סמ"ר (מינימום) למטילה ובשנת 2012 הם יוגדלו שנית ל- 750 סמ"ר למטילה. למען הסר ספק, גם בגודל של 750 סמ"ר, מדובר בלולי סוללה ולא בלולי חופש שמשמעם הסתובבות חופשית של התרנגולים בשטח.
משרד החקלאות המליץ על הגדלה משמעותית של גודל התא של מטילות בישראל לטובת שיפור רווחתן מ- 350 סמ"ר למטילה הנהוגים כיום לגודל של לפחות 550 סמ"ר, שגם יאפשרו הגדלה נוספת ל- 750 סמ"ר למטילה בעתיד ללא צורך בהשקעה נוספת. כיום רוב התרנגולות חיות בשטח של כ- 350 סמ"ר למטילה, וקיום הרפורמה מבטיח הגדלה בשטח המחייה של כל המטילות בישראל.
הערכה ראשונית מלמדת כי לולי מעוף יקרים יותר מלולי סוללה. על פי נתונים ראשוניים, עלות מלאה להקמת לול מעוף עומדת על כ- 180 ¤ למטילה בעוד שלול סוללה עומד על כ- 130 ¤ למטילה".