מעשה בפועל פלסטיני, מיקשת אבטיחים ישראלית וחור נשיאותי אחד. שני הפלסטינים תושבי בקעת הירדן נהגו להגיע לעבודה במושב הישראלי המרוחק חמישה ק"מ מביתם. כהרגלם מימים ימימה, הם עושים דרכם דרך שער הכניסה הראשי, זוכים לברכת סבאח אל ח'יר (בוקר טוב) מהשומר במקום ומשיבים בסבאח א-נור ומישירים לכת לעבר מיקשת האבטיחים.
בוקר אחד, נתבשרו כי הוצא צו נשיאותי ברשות הפלסטינית, אשר מחייבם שלא לעבוד עוד באופן רשמי בהתנחלות ישראלית אך יוכלו לעשות כן רק אם ייכנסו באין רואה דרך חור בגדר שגודלו נקבע ע"י היו"ר.
אך אבוי, החור בגדר חייב אותם להקטין את ממדי גופם שכן הראש אמנם עבר בשלום, אך הגוף בגד בהם ונתקע בשפתי הגדר שסביב החור. בחלוף חודש של דיאטה רצחנית, שבו לעבודה ולא לפני שהשחילו עצמם בעמל רב דרך "החור הנשיאותי" ובתרגום לעברית - החרם הכלכלי.
בתום יום העבודה, עמוסים באבטיחים משובחים תוצרת ישראלית, ניסו לעבור דרך החור אך לשווא. בצר להם, השאירו האבטיחים מאחור וחצו דרך החור לביתם בידיים ריקות.
תהליך שלום גדול לא עובר דרך חור קטן
כשצו נשיאותי גדול דוחף עם פלסטיני שלם לחור קטן, הצו הופך להיות קטן והחור סופו לגדול. כשמנהיגות פלסטינית מנסה להעביר תהליך שלום גדול דרך חור (צו) קטן, היא עלולה להישאר בלי שלום ובלי בטיח.
ובעברית פשוטה - טוב תעשה לעצמה הרשות הפלסטינית אם תתרכז בתהליך השלום שממילא מקרטע ולא בהתססה וחיפוש דרכים נוספות לתקוע מקלות בגלגלי התהליך שכבר 17 שנה מנסה לעמוד על רגליו, אך אלה מתקפלות תמיד. כל הניסיונות לעשות מהלך כזה בעבר כשלו וכך דינו של מהלך מסוג זה.
* הכותב הוא חבר כנסת מטעם סיעת קדימה. כיהן בעבר כראש השב"כ וכן כשר לביטחון פנים.