יצאנו מהבוץ הלבנוני?

נסיגה שהובילה לנסיקה

אם תשאלו את ראש מועצה אזורית הגליל העליון, נסיגת צה"ל מלבנון השיבה את החיים לאזור. ומלחמת לבנון השניה? כמה חודשים של אי נעימות, זה הכל. טור אישי אופטימי

אהרון ולנסי

כותרות מרעישות בעיתונים, מילים בומבסטיות ותמונות היסטוריות; נאומים בלתי נשכחים של פוליטיקאים והרבה רעש מסביב שהתהפכו ברגע אחד לשקט. שקט של מקום נורמלי. שחיים בו חיים. נושמים, יוצאים לטיול בוקר עם הכלב, שולחים את הילדים לבית הספר, שותים קפה על המרפסת, בערב לפעמים הולכים לראות הצגה. חיים.

למי שלא חי בפחד בלתי פוסק מהאפשרות שעוד רגע תיפול קטיושה, השקט הזה ברור מאליו. הפעולות היומיומיות נעשות תוך אינסטינקט ולא מתוך מחשבה מתמדת ותשומת לב לכל פרט קטן. למי שחי בחרדה משריקה שאחריה בא רעש גדול, השקט הזה הוא מתנה שהשיבה את החיים להיות חיים. ששמה את הרע בצד.

כאבא לילדים שגדלו תוך כדי ריצה ממקלט למקלט, לשקט הזה יש מחיר גבוה מאוד והוא שווה כל שקל. כנבחר ציבור, כראש מועצה של 29 קיבוצים שעומדים כבר עשרות רבות של שנים בחזית הגבול, לעיתים תחת אש, השקט הזה עשה פלאים. ואין חשוב ממנו להתפתחות של אזור, ליצירת חברה חזקה ולהעמקת החוסן לאומי. היכולת שלנו, בקצות המדינה, לשרוד ולהמשיך בחיים גם בעתות משבר, אפשרו לאנשי מדינת תל אביב להוביל את המשק לצמיחה ולפוליטיקאים שלנו לעסוק גם ברווחה, בחינוך ובפיתוח תעשיות חדשות ולא רק בנשק ובמלחמות.

כראש מועצה אזורית הגליל העליון אני גאה לראות את השקט מחלחל לילדים, את הביטחון בחיים מתפשט ואת השמחה קורנת מכל בית חדש שנבנה. כאזרח המדינה הזאת וכאדם חושב אני מזכיר לפרנסי הממלכה שלנו שלשקט הזה יש ערך עצום. גם כלכלי וגם תרבותי. ויש לעשות הכל כדי לשמור עליו. יש לעשות הרבה כדי לגרום לשקט גם בחזיתות אחרות.

ברמה כלכלית התבשרנו לאחרונה כי בשנה החולפת עלו רשויות רבות באזור בדרוג הסוציו אקונומי שלהן, נתון שמצביע על עליה משמעותית ברמת החיים, ברמה תרבותית ניתן למצוא היום כמעט בכל מקום בתי קפה, מסעדות ומקומות בילוי, לצד פסטיבלים רבים ואירועי תרבות רבים.

השקט בגבול, הוודאות שלנו והעוצמה שהוא מספק לתושבים, הפכו את הגליל העליון למקום אטרקטיבי למשפחות צעירות, למשקיעים וליזמים.

כל יישובי המועצה מתחדשים וצומחים, עוסקים בבניית העתיד ובפיתוח דור ההמשך. 22 הרחבות קהילתיות חדשות נבנות, ב- 13 מהן כבר גרים. אנשים שבחרו לעזוב את מקום מבטחם במרכז הארץ, השקיעו את מיטב כספם בלבנות בית בגליל העליון. בשכונה במשגב עם משקיפים על נוף בקעת הלבנון המרהיב, במעיין ברוך כמעט שמונים משפחות חדשות התיישבו מטר מהגבול, בדפנה ובשניר, ביפתח ובכפר בלום חיים היום מאות תושבים חדשים שלא הכירו את הגליל בימיו הקודמים.

בטוחים בביתם. ישובים שלפני עשר שנים נמצאו במגמת ירידה, בעזיבה מתמדת של תושבים, בקשיים כלכליים, נמצאים היום בשגשוג שרק חלמנו עליו. תושבים חדשים, משפחות צעירות וילדים שמתרוצצים בשבילים לצד התייצבות במצב הכלכלי ובחלק מהקיבוצים אני אפילו מעיז להגיד פריחה כלכלית.
התיירות בנסיקה, מאות חדרי אירוח חדשים התווספו בעשור האחרון ומספקים למטיילים אלטרנטיבות שונות לבילוי, אטרקציות חדשות הוקמו, שבילי אופניים נסללו, סביבת נחלי מקורות הירדן נמצאת בתכנית שימור שתאפשר לכל אדם גישה חופשית למים ומקום מסודר להשאיר הרחק את מכוניתו. הגליל פורח ולא רק באביב.

השקט שחלחל במשך שנים נעצר לכמה שבועות בחודשי הקיץ לפני כמעט ארבע שנים, החיילים שפשטו עלינו, הפחד שחזר, המדינה שהתקשתה לתפקד חוללו בגליל משהו שלא הצליח להתפתח קודם. הם גרמו לכל הרשויות באזור להתאחד ולהוביל את הקמת הקריה לרפואה ומחקר בגליל, שמרכזה יוקם בצפת. סנונית ראשונה תהיה בית הספר לרפואה החדש שיפתח שעריו בשנה הבאה.

הגליל העליון שנתפס אצל רובנו כמקום יפה, עם מים זורמים ונוף קסום לחרמון הופך לאט למקום של אנשים, למקום שאפשר לחיות בו בשלוה מבלי לוותר על חיי תרבות עשירים, על חינוך איכותי לילדים והשכלה גבוהה לבוגרים, מבלי לוותר על קריירה מצליחה ועל פיתוח אישי. הגליל העליון – אופי של מקום.

* הכותב הוא ראש מועצה אזורית גליל עליון.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully