נסוגים לאחור

עשר שנים חלפו מאז ברחנו מלבנון. עשור של אשליות שהביא כעבור חמש וחצי שנים את ההתקפלות מרצועת עזה. אלה לא היו נסיגות מסודרות של צבא שמנהל קרב נסיגה והשהיה שתכליתו לגבות מחיר מהאויב ולהיערך על קו הגנה טוב יותר, אלה היו נטישות חסרות אחריות שנבעו מסדר עדיפויות לקוי של ממשלת ישראל, סדר עדיפויות שמעדיף רווח פוליטי רגעי על הזכות להגן על עצמנו בכל מחיר.

הקווים המקבילים בין הבריחה מלבנון להתקפלות מרצועת עזה לא נותחו אצלנו, לבטח לא על ידי הפוליטיקאים היושבים ברומו של תהליך קבלת ההחלטות. אף פוליטיקאי לא טרח ללמוד על תהליך קבלת ההחלטות טרום הבריחה מלבנון. אילו היו עושים זאת, לא הייתה ההתקפלות מרצועת עזה נעשית בדרך בה נעשתה. יתר על כן, אילו היה טורח מי מחברי הכנסת ללמוד מהשגיאות שנעשו בבריחה מלבנון היה מצבנו הבטחוני שונה לטובה עשרות מונים בלבנון וברצועת עזה.

בשנה שלפני הבריחה מלבנון הלך ודעך כוחו של צד"ל שהיה שותף פעיל של ישראל בניסיון לייצר מציאות ושגרת חיים נורמאלית בצפון ישראל ובדרום לבנון. באותה שנה נכנסה ממשלת ישראל בראשותו של אהוד ברק למצוקה פוליטית פרלמנטרית שהעמידה בספק את יכולת המשילות שלה. המקבילה העזתית אינה שונה בהרבה. בשנה שלפני ההתקפלות מרצועת עזה הלך והתערער מעמדו של הפתח ברצועה והחמאס הלך והתחזק פוליטית. באותה שנה ממשלת הליכוד בראשות אריק שרון איבדה את כוחה הפרלמנטרי ולהחלטה על "תוכנית ההנתקות" לא היו אפילו 60 ח"כים שהרימו ידם בעד התוכנית.

ארבעה חודשים לאחר הבריחה מלבנון חטף החיזבאללה 3 חיילים ישראליים שהוחזרו בארונות מתים. שבעה חודשים לאחר ההתקפלות מרצועת עזה נחטף גלעד שליט שעדיין לא הוחזר. בתוך שש שנים הצליח החיזבאללה לשלש את כוחו בפרלמנט הלבנוני ולמשול ברוב הרשויות המוניציפאליות בדרום לבנון. ארבעה חודשים לאחר ההתקפלות מרצועת עזה זכה החמאס בבחירות ברשות הפלסטינית ולתפקיד ראש הממשלה הפלסטינית מונה איסמעיל הנייה.

החיזבאללה בנה את כוחו הצבאי בדרום לבנון, תוך ניצול עצימת עיניים סוריות, ללא שום הפרעה של ממשלת לבנון הרשמית וישראל למרות איומיה לא "הענישה" את אותה ממשלה. ההיפך הוא הנכון, ישראל הפרידה בין אחריותו של החיזבאללה לאחריותה של ממשלת לבנון שהחיזבאללה חלק בלתי נפרד ממנה. סוד גלוי הייתה עובדת התעצמות החיזבאללה בנשק ארוך טווח שכל תכליתו פגיעה באוכלוסייה אזרחית ישראלית. החמאס לאחר שהשתלט על רצועת עזה בנה את כוחו הצבאי ללא שום הפרעה מצידו של הפתח ויו"ר הרשות חסר חוט השדרה, אבו מאזן. גם כאן סוד ההתעצמות ברקטות מיובאות דרך סיני המצרית וקסאמים מיצור עצמי היה גלוי. ישראל כחלק מ"מדיניות הבת יענה", סרבה להבין את ההקבלה והמשיכה להפריד בין יחסה לחמאס ליחסה המועדף והמחוות המיותרות לפתח ומנהיגיה.

ההתנהלות החלמאית ממשיכה. ב"מלחמת לבנון השנייה" לא נתנה הממשלה לצה"ל לנסות ולהכריע את החיזבאללה ורצה כל עוד רוחה בה לאו"ם כדי להשיג את החלטה 1701 שאיפשרה לחיזבאללה להתחזק עוד יותר ולממש את רצונם להגיע לטווחים של "מעבר לחיפה". נאסראללה עדיין מסתתר בבונקר אך ממשיך בעקביות לבנות את מוצב החזית האירני מול גבולה של ישראל. מבצע "עופרת יצוקה" גם הוא הופסק רגע לפני הכרעתו של החמאס ומאז סיומו של המבצע הוחדרו לרצועת עזה מאות רקטות בעלות טווח המכסות את גוש דן. מנהיגי החמאס ברצועת עזה לא מעיזים להסתובב חופשי, אך ממשיכים בעקביות לבנות את מוצב החזית השני של אירן מול גבולה של ישראל.

"מעגל הקסמים" הזה חייב להיפסק, זו אינה גזרה משמיים. אויבנו הערבים תאבי האיסלם הקיצוני הבינו את פוטנציאל האיום הטמון בקשר בין לחצי טרור וגרילה למצוקת המשילות של הפוליטיקה הישראלית. הם הבינו כי פוליטיקאים לחוצים וחרדי כסאות לא מצליחים למצות את יתרוננו הצבאי, התפתחותינו הטכנולוגית וחוסננו החברתי. קני הרקטות בצפון ובדרום, המופנים לעבר יישובנו שוקקי החיים האזרחיים, לא יחלידו, הם יופעלו במועד שיקבע ע"י אחד המנהיגים המטורפים העומדים מולנו. גילינו זה מכבר כי לפוליטיקאים שלנו אין "קווים אדומים". על כבודנו כמדינה שיש לה זכות להגן על עצמה וויתרו המדינאים ביום שנבחרו. כל שנשאר לקוות הוא כי נותר בנו יצר ההשרדות וההתנדבות ונכין את עצמנו לעימות הבא.